שר התורה
איך זכה ר' זושא בכינוי "שר התורה" אף שלא נודע כתלמיד חכם? בביאורו לספר הזוהר מסמל ר' זושא קשר אלטרנטיבי לתורה, ומוכיח שהוא קשור אליה לא פחות מתלמידי החכמים הגדולים ביותר.
פעם אחת כתב רבי שְׁנֵיאוֹר זַלְמַן מלָאדִי מכתב אל ידידו, רבי זוּשָׁא מאַנִיפּוֹלִי, ובתוך תוארי הכבוד שכתב עליו כתב גם "שר התורה". העומדים במחיצתו תמהו על כך וטענו ש"שר התורה" הוא תואר הראוי לגאון מפורסם בתורה, ואילו ר' זושא – אף שהוא מפורסם כגדול בחסידות – אינו מפורסם כגדול בתורה. השיב להם ר' שניאור זלמן: "דעו שבאמת הוא 'שר התורה', ואספר לכם מנין אני יודע זאת."
"בעבר למדתי עם ר' זושא אצל רבנו, המגיד ממזריטש. באחד הימים סיימנו להתפלל תפילת שחרית, ואחד החברים הראה לנו קטע מתוך ספר הזוהר הקדוש שלא הצליח להבינו. עיינו בקטע ואכן, זה היה קטע קשה מאוד, ואיש מאתנו לא הצליח להסבירו. התחלנו להתדיין בינינו, זה אומר כך וזה אומר כך, עד שנעשה רעש גדול בבית.
באותה שעה התכונן ר' זושא לתפילה שלו, והתהלך אנה ואנה בבית כשהוא מתעמק במחשבותיו ונתון בדבקות נפלאה. הרעש הגדול שהקמנו הפריע לדבקותו, והוא פנה אלינו ושאל לפשר העניין. השבנו: 'יש כאן קטע מוקשה בספר הזוהר הקדוש, ואנו מנסים להבינו.' אמר לנו ר' זושא: 'הראו גם לי את הדברים,' והראינו לו. לאחר שעיין בספר, אמר: 'בבקשה מכם שִתקו מעט, כדי שלא תבלבלו אותי, ואז התיישב, השעין את ראשו על ידו למשך זמן קצר, וכשניעור ממחשבותיו, ביאר לנו את כוונת הדברים בדרך מתוקה מדבש, עד שהבינו כל החברים שהפירוש שהציע הוא הפירוש האמיתי.
שאלנו אותו: 'מהיכן לקחת את הפירוש הזה?' והוא השיב: 'מכיוון שבלבלתם אותי ולא יכולתי להתפלל, עשיתי עליית נשמה ושאלתי את פיו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), מחבר ספר הזוהר, ופירש לי את דבריו כדי שתפסיקו להרעיש ואוכל להתפלל…'
ועתה, רְאו שהוא באמת 'שר התורה'!"
הסיפור עוסק בדמותו הייחודית של ר' זוּשָׁא מאַנִיפּוֹלִי. ניכר שלא היה ויכוח על עצם ההכרה בכך שר' זושא גדול רוחנית, אלא על השאלה אם הוא גם גדול בתורה.
רבי שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן מלָאדִי, דמות תורנית מובהקת ומחברם של ספרים בנגלה (הלכה) ובנסתר (קבלה ותורת החסידות), גרס שר' זושא אכן היה גדול בתורה, ולא זו בלבד – לדעתו היה אף ראוי לתואר "שר התורה". את דבריו הוא מוכיח באמצעות סיפור, ונדמה שיותר משיש בו תשובה חד משמעית לשאלת למדנותו של ר' זושא, יש בו קריאה לדיון בשאלה מהו לימוד תורה ומיהו, בעצם, גדול בתורה.
בעוד שאר תלמידיו של המגיד ממזריטש ניסו את כוחם בהסבר דברי הזוהר המוקשים בכוח הפלפול השכלי – יכולת אנליטית שנבנית בהדרגה מתוך עמל ממושך, ניגש ר' זושא אל האתגר בדרך שונה בתכלית. לדידו, כל שנדרש הוא פשוט לגשת אל המקור, וההסבר הנכסף ניתן לו בחפץ לב מפי הגורם המוסמך ביותר – רבי שמעון בר יוחאי בכבודו ובעצמו (הזוהר מיוחס לר' שמעון בר יוחאי). בחצי התנצלות, ואולי גם בחיוך, הוא מוסיף: וכי מה רציתם שאעשה? הרי לא הנחתם לי להתפלל, והייתי מוכרח לעשות זאת…
סיפורו של ר' שניאור זלמן, ניתן לשער, פתח אופקים חדשים במחשבתם של בני שיחו. המסלול המקובל ללימוד התורה – כבודו במקומו מונח, אך האם הוא היחיד האפשרי או הטוב ביותר? האם דרכו של ר' זושא, השואב דברי תורה ממקורם בחן ובפשטות שכזו, אינה אתגר רוחני של ממש גם לגאונים הגדולים והמפולפלים ביותר?
