שררה על הציבור או עבדות
כשרבן גמליאל מגלה תלמידים מומחים במדעי הטבע המסרבים להתמנות לתפקידים של שררה, הוא מגלה להם שתפקיד ציבורי הוא בעצם עבדות לציבור
רבן גמליאל הנשיא ורבי יהושע הפליגו בספינה.
רבן גמליאל הביא איתו פת, ורבי יהושע הביא פת וסולת.
כשנגמרה הפת של רבן גמליאל הוא אכל מהסולת שהביא רבי יהושע ושאל אותו: האם ידעת שנתעכב כל כך ולכן הבאת גם סולת?
ענה לו רבי יהושע: כוכב אחד עובר אחת לשבעים שנה ומתעה את הספנים, ואמרתי לעצמי שאולי הוא יעבור בדיוק כשנהיה בספינה ולכן אצטייד בהתאם.
אמר לו רבן גמליאל: איך ייתכן שאתה כזה חכם ואתה מפליג בספינה כדי לחפש פרנסה?!
ענה לו רבי יהושע: אתה מתפלא עליי? תתפלא על שני התלמידים שלך, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שיודעים לשער כמה טיפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש.
קיבל רבן גמליאל את העצה ונתן דעתו להושיבם בראש הישיבה.
כשעלה מן הים שלח קרא להם ולא באו.
חזר ושלח לקרוא להם ובאו.
אמר להם: נדמה לכם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם, כמו שאמרו הזקנים למלך רחבעם: "אִם־הַיּוֹם תִּהְיֶה־עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם" (מלכים א יב, ז).
כשרבן גמליאל שומע על חוכמתם של שניים מתלמידיו הוא מבקש למנות אותם לתפקיד חשוב. כשהם מסרבים לבוא הוא מבין שהם מנסים לברוח מן הכבוד ואומר להם את דעתו על מה שבאמת גלום בתפקיד שהוא מציע: אין כאן שררה, אומר להם רבן גמליאל, עובד הציבור הוא עבד לציבור, ואפילו המלך יכול להיות עבד לציבור כמו שעולה מהפסוק שהוא מצטט.
