עמוד הסיפור אגדה   לילדים

בְּאַשְׁקְלוֹן הָיָה גּוֹי אֶחָד וּשְׁמוֹ דָּמָה בֶּן נְתִינָה. לְדָמָה וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ הָיוּ עֲסָקִים שׁוֹנִים, אֲבָנִים טוֹבוֹת וְיַהֲלוֹמִים לִמְכִירָה, עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר, וְהֵם הִתְפַּרְנְסוּ לֹא רַע בִּכְלָל.

בַּתְּקוּפָה שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה עֲדַיִן קַיָּם, לָבַשׁ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה אַחֲרַאי עַל עֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ, בְּגָדִים מְיֻחָדִים. הוּא לָבַשׁ אֵפוֹד, מֵעֵין סִנָּר עָשׂוּי זָהָב, וּמֵעָלָיו לָבַשׁ חֹשֶׁן – בַּד מְרֻבָּע וּבוֹ מְשֻׁבָּצוֹת שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁסִּמְּלוּ אֶת שְׁנֵים-עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. הָיוּ אֵלּוּ אֲבָנִים יְקָרוֹת בִּמְיֻחָד וּלְכָל אַחַת מֵהֶן הָיָה שֵׁם אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁלְּכָל שֵׁבֶט בְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ שֵׁם אַחֵר.

וְהִנֵּה, יוֹם אֶחָד הִתְגַּלָּה כִּי בַּחֹשֶׁן שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיָה עוֹטֶה עַל בְּגָדָיו חֲסֵרָה אֶבֶן אַחַת, אֶבֶן הַיָּשְׁפֵה. חִפְּשׂוּ אֶת אֶבֶן הַיָּשְׁפֵה וְלֹא מָצְאוּ. בִּקְּשׁוּ מֵאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לִתְרֹם אֶבֶן לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא מָצְאוּ תּוֹרֵם. הִצִּיעוּ לִקְנוֹת אֶת הָאֶבֶן בִּמְחִיר גָּבוֹהַּ, אֲבָל אִישׁ לֹא הִצִּיעַ אֶת הָאֶבֶן לִמְכִירָה, כִּי לְאִישׁ לֹא הָיְתָה אֶבֶן כָּל-כָּךְ יְקָרָה.

יש אבן טובה

בְּאַחַד הַיָּמִים נוֹדַע כִּי אֵצֶל הַסּוֹחֵר דָּמָה בֶּן נְתִינָה מֵאַשְׁקְלוֹן יֶשְׁנָה הָאֶבֶן הַטּוֹבָה וְהַיְּקָרָה, אֶבֶן היָּשְׁפֵה. דָּמָה בֶּן נְתִינָה לֹא הָיָה יְהוּדִי, וּכְלָל לֹא יָדַע כִּי חֲסֵרָה אֶבֶן בַּחֹשֶׁן שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. סָפֵק אִם יָדַע מָה זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל, מָה זֶה חשֶׁן, וְאֵיזו אֶבֶן חֲסֵרָה בּוֹ. רַק שָׁמְעוּ זֹאת חֲכָמִים, וּמִיָּד הִתְאַרְגְּנוּ לַמַּסָּע. הֵם אָסְפוּ כֶּסֶף רַב כְּדֵי לִרְכֹּשׁ אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה וְנָסְעוּ לְאַשְׁקְלוֹן כְּדֵי לְהַצִּיעַ לְדָמָה בֶּן נְתִינָה סְכוּם נָאֶה. הָעִקָּר שֶׁתַּחֲזֹר אֶבֶן היָּשְׁפֵה לַחֹשֶׁן שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.

הִגִּיעוּ הַחֲכָמִים לְבֵיתוֹ שֶׁל דָּמָה. טוּק-טוּק-טוּק.

"שָׁלוֹם, אָדוֹן דָּמָה, אֶפְשָׁר בְּבַקָּשָׁה לְהִכָּנֵס?"

דָּמָה הִזְמִין אֶת הָאוֹרְחִים לְהִכָּנֵס: "בּוֹאוּ בְּבַקָּשָׁה, שְׁבוּ בַּסָּלוֹן. אֲבָל אָנָּא, דַּבְּרוּ בְּשֶׁקֶט. אַבָּא שֶׁלִּי יָשֵׁן בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ. בְּמָה אוּכַל לַעֲזֹר לָכֶם, יְדִידַי הַיְּהוּדִים?"

כִּחְכֵּחַ רֹאשׁ הַמִּשְׁלַחַת בִּגְרוֹנוֹ וְאָמַר: "אֲדוֹנִי, בָּאנוּ אֵלֶיךָ בִּשְׁלִיחוּת מְיֻחֶדֶת. אֶגַּשׁ יָשָׁר לָעִנְיָן: שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ בָּאֹסֶף שֶׁלְּךָ אֶבֶן מְיֻחֶדֶת וּשְׁמָהּ יָשְׁפֵה. בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלָּנוּ לוֹבֵשׁ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל חֹשֶׁן וּבוֹ תְּרֵיסַר אֲבָנִים, וְאֶבֶן היָּשְׁפֵה נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָּה. כְּבָר זְמַן רַב אָנוּ מְחַפְּשִׂים אֶבֶן כָּזוֹ, וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה טָעוּת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ אֶת זֶה, אֲבָל אֹמַר בְּכָל זֹאת: אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לְשַׁלֵּם כָּל מְחִיר תְּמוּרַת הָאֶבֶן. וּמָה שֶׁחָשׁוּב לָנוּ גַּם: אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַמַּהֵר וְלַחֲזֹר לִירוּשָׁלַיִם כְּדֵי שֶׁנַּסְפִּיק לְהַגִּיעַ עוֹד לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת."

הזדמנות עסקית

הָאִישׁ הִתְרַוֵּחַ בַּכֻּרְסָה וַחֲבֵרוֹ, גִּזְבַּר הַמִּשְׁלַחַת, הוֹסִיף: "כָּךְ שֶׁזּוֹ הִזְדַּמְּנוּת עִסְקִית טוֹבָה מְאוֹד בִּשְׁבִילְךָ אֲדוֹנִי. אֲבָל כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, זוֹ הַצָּעָה לִמְהִירֵי הַחְלָטָה. מְשַׁלְּמִים, לוֹקְחִים אֶת הָאֶבֶן וְהוֹלְכִים, שָׁלוֹם וְתוֹדָה."

לִפְנֵי שֶׁדָּמָה הִסְפִּיק לְהַגִּיד כַּמָּה וְלָמָּה, הוֹצִיא הַגִּזְבָּר מֵהַתִּיק הַשָּׁחֹר שֶׁבְּיָדוֹ שַׂק בַּד מָלֵא מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְהִנִּיחַ אוֹתָם עַל הַשֻּׁלְחָן: "תִּסְפֹּר! יֵשׁ פֹּה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף כֶּסֶף."

דָּמָה הִבִּיט בְּשַׂק הַמַּטְבְּעוֹת, הִבִּיט בַּחֲכָמִים וְאָמַר בְּהִסּוּס: "מִצְטַעֵר, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל."

הַחֲכָמִים הֻפְתְּעוּ. מָה זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא יָכוֹל?

"אוּלַי תִּצְחֲקוּ, אוּלַי זֶה יִשָּׁמַע לָכֶם מוּזָר, הַהַצָּעָה שֶׁלָּכֶם בֶּאֱמֶת מְאוֹד מְפַתָּה, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל. לְפָחוֹת לֹא כָּרֶגַע."

הַחֲכָמִים לֹא הֵבִינוּ: "רוֹצֶה שְׁבַע מֵאוֹת אֶלֶף?"

"לֹא יָכוֹל."

"שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף?"

"לֹא מְסֻגָּל."

"מִילְיוֹן?"

"אֵין עַל מָה לְדַבֵּר"

"תִּרְאֶה, דָּמָה," אָמְרוּ הַחֲכָמִים, "אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לְהַכְרִיחַ אוֹתְךָ, אֲבָל אַתָּה צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לָנוּ מָה הַבְּעָיָה."

מה הבעיה?

דָּמָה לֹא עָנָה. הוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ, פָּתַח דֶּלֶת צְדָדִית, הֵצִיץ פְּנִימָה וְחָזַר.

"מִצְטַעֵר, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל. הָאֶבֶן אָכֵן נִמְצֵאת בְּכַסֶּפֶת הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁבִּרְשׁוּתִי. הַהַצָּעָה הַכַּסְפִּית שֶׁהִצַּעְתֶּם נְדִיבָה מְאוֹד, וְגַם אֵין לִי שׁוּם הִתְנַגְּדוּת לִמְכֹּר לָכֶם אוֹתָהּ בַּמְּחִיר שֶׁהִצַּעְתֶּם…"

חִיְּכוּ הַחֲכָמִים: "נוּ, אָז מָה הַבְּעָיָה? הָבֵא אֶת הָאֶבֶן, קַח אֶת הַכֶּסֶף וְשֶׁיִּהְיֶה בְּמַזָּל וּבְרָכָה."

אָמַר דָּמָה בֶּן נְתִינָה: "הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי יָשֵׁן."

עַכְשָׁו הַחֲכָמִים בֶּאֱמֶת לֹא הֵבִינוּ אֶת דְּבָרָיו שֶׁל הָאִישׁ הַמּוּזָר הַזֶּה. בַּהַתְחָלָה הוּא אָמַר לָהֶם לְדַבֵּר בְּשֶׁקֶט, אַחַר-כָּךְ הוּא אָמַר שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לִמְכֹּר לָהֶם אֶת הָאֶבֶן, וְאָז שִׁנָּה דַּעְתּוֹ וְאָמַר שֶׁיִּשְׂמַח לִמְכֹּר לָהֶם, אֲבָל לֹא עַכְשָׁו. וְכָעֵת הוּא אוֹמֵר שֶׁאַבָּא שֶׁלּוֹ יָשֵׁן – אֵיךְ זֶה קָשׁוּר לָעִנְיָן?

דָּמָה הִבְחִין בְּחִילּוּפֵי הַמַּבָּטִים שֶׁל חֲבוּרַת הָאֲנָשִׁים מוּלוֹ, וְלֹא נָתַן לָהֶם שְׁהוּת אֲרֻכָּה לְהַרְהֵר. "אֲנִי אַסְבִּיר לָכֶם בְּדִיּוּק: הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַכַּסֶּפֶת נִמְצָא בְּתוֹךְ אַרְנָק מְיֻחָד. הָאַרְנָק נִמְצָא מִתַּחַת לַכָּרִית, עַל הַכָּרִית מֻנָּח הָרֹאשׁ שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי וְאַבָּא שֶׁלִּי יָשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה. אִם אוֹצִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ – אַבָּא שֶׁלִּי יִתְעוֹרֵר וְ… הוּא לֹא אוֹהֵב שֶׁמְּעִירִים אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הַשְּׁלַאף-שְׁטוּנְדֶה שֶׁלּוֹ – שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁלּוֹ. יוֹתֵר מִזֶּה, הוּא לֹא פַּעַם אָמַר לִי: "דָּמָהלֶ'ה, שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁלִּי זֶה הַדָּבָר הַיָּקָר לִי בְּיוֹתֵר. אֲנִי לֹא מוּכָן שֶׁיָּעִירוּ אוֹתִי בְּעַד שׁוּם הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. אִם מְעִירִים אוֹתִי אֲנִי פָּשׁוּט נִהְיֶה עַצְבָּנִי וְרָעֵב, בִּלְתִּי נִסְבָּל וְקַרְצִיָּה. אֲנַחְנוּ מִשְׁפָּחָה שֶׁאוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת עֲסָקִים, אֲבָל אֶצְלֵנוּ סָגוּר תָּמִיד בֵּין שְׁתַּיִם לְאַרְבַּע."

מתי יתעורר אבא?

"וּמָתַי הוּא יִתְעוֹרֵר, אַבָּא שֶׁלְּךָ?" שָׁאֲלוּ הַחֲכָמִים.

"אוֹהוֹ, זוֹ שְׁאֵלָה טוֹבָה. גַּם אֲנִי הָיִיתִי שָׂמֵחַ לָדַעַת. הוּא יָכוֹל לָקוּם בְּכָל רֶגַע, אֲבָל זֶה יָכוֹל לָקַחַת לוֹ גַּם חֲצִי יוֹם אוֹ יוֹם שָׁלֵם. לְאַבָּא שֶׁלִּי יֵשׁ הַפְרָעַת שֵׁנָה. הוּא מִתְקַשֶּׁה לְהֵרָדֵם, אֲבָל כְּשֶׁהוּא נִרְדָּם – הוּא מִתְקַשֶּׁה לְהִתְעוֹרֵר, כָּךְ שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם מָתַי, וַאֲנִי מֵבִין שֶׁאַתֶּם דֵּי מְמַהֲרִים… קְצָת חֲבָל לִי לְהַפְסִיד אֶת הָעִסְקָה, אֲבָל אַבָּא זֶה אַבָּא, כָּבוֹד זֶה כָּבוֹד וְשֵׁנָה זוֹ שֵׁנָה."

"כֵּן, הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנַחְנוּ מְאוֹד מְמַהֲרִים, וְלֹא נוּכַל לְחַכּוֹת יוֹתֵר," אָמַר רֹאשׁ הַמִּשְׁלַחַת, "אֲבָל זֶה מְאוֹד יָפֶה שֶׁאַתָּה לֹא מֵעִיר אֶת אַבָּא שֶׁלְּךָ. אֲנַחְנוּ מְאוֹד מַעֲרִיכִים אֶת זֶה."

אצלנו באשקלון מכבדים את ההורים

"כֵּן," אָמַר דָּמָה, "אֶצְלֵנוּ בְּאַשְׁקְלוֹן וּבַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ, הַכָּבוֹד לַהוֹרִים חָשׁוּב יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר. אֲנַחְנוּ מְכַבְּדִים אֶת הוֹרֵינוּ, וִילָדֵינוּ מְכַבְּדִים אוֹתָנוּ. אוּלַי בִּזְכוּת זֶה אֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים גַּם בָּעֲסָקִים שֶׁלָּנוּ. לִפְעָמִים אוּלַי מַפְסִידִים עִסְקָה בִּגְלַל זֶה, אֲבָל הַרְבֵּה פְּעָמִים בִּזְכוּת הַכָּבוֹד שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹהֲגִים בְּהוֹרֵינוּ, אֲנַחְנוּ נִמְנָעִים מִמְּרִיבוֹת וְכָךְ מַצְלִיחִים בַּעֲסָקֵינוּ."

יָצְאוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בִּשְׁתִיקָה מִבֵּיתוֹ שֶׁל דָּמָה בֶּן נְתִינָה. עָלוּ עַל הַכִּרְכָּרָה וְנָסְעוּ לִירוּשָׁלַיִם. הַגִּזְבָּר הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵפֵר אֶת הַשֶּׁקֶט: "כָּזֶה דָּבָר עוֹד לֹא רָאִיתִי. אֵיזֶה כָּבוֹד הוּא נוֹהֵג בְּאָבִיו. הָאֱמֶת, חָשַׁבְתִּי שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הוּא יָעִיר אוֹתוֹ, וְשֶׁהוּא עוֹשֶׂה זֹאת רַק כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת הַמְּחִיר…"

וְאַחַד הַחֲכָמִים אָמַר: "הָיָה שָׁוֶה לִנְסֹעַ עַד אַשְׁקְלוֹן כְּדֵי לִרְאוֹת אֵיךְ אָדָם שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרָה וְלֹא מַכִּיר אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וַאֲפִלּוּ לֹא אֶת הַפָּסוּק 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ,' שׁוֹמֵר כָּל כָּךְ עַל כְּבוֹד אָבִיו. אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מִמֶּנּוּ עַד כַּמָּה חֲשׁוּבָה הִיא מִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים."

מחפשים פרה אדומה

חִפְּשׂוּ הַחֲכָמִים אֶבֶן יָשְׁפֵה בְּמָקוֹם אַחֵר וּלְבַסּוֹף מָצְאוּ. אֲבָל כַּעֲבֹר שָׁנָה הָיוּ צְרִיכִים לִמְצֹא פָּרָה אֲדֻמָּה. פָּרָה אֲדֻמָּה זוֹ פָּרָה מְיֻחֶדֶת וּנְדִירָה שֶׁהַתּוֹרָה מְצַוָּה לְהַקְרִיב כְּדֵי לְטַהֵר אֶת מִי שֶׁנִּטְמָא. רֹב הַפָּרוֹת, אַתֶּם וַדַּאי יוֹדְעִים, אֵינָן אֲדֻמּוֹת וְלָכֵן פָּרָה אֲדֻמָּה הִיא מְאוֹד יְקָרָה.

שׁוּב חִפְּשׂוּ וְלֹא מָצְאוּ, וְשׁוּב שָׁמְעוּ שֶׁבְּאַשְׁקְלוֹן, אֵצֶל גּוֹי אֶחָד, דָּמָה בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ, יֵשׁ פָּרָה שֶׁכָּזֹאת. שׁוּב בָּאָה הַמִּשְׁלַחַת, שׁוּב טוּק-טוּק-טוּק. הַפַּעַם, כְּדַאי לְצַיֵּן, הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה לֹא הֻחְבְּאָה מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל נְתִינָה וְהַחֲכָמִים סִפְּרוּ לְדָמָה עַל מְבֻקָּשָׁם.

"יָדַעְתִּי שֶׁתַּחְזְרוּ" – אָמַר דָּמָה – "אֲנִי מֵבִין שֶׁאֶבֶן יָשְׁפֵה כְּבָר מְצָאתֶם, וְאֶת הַפָּרָה אֶשְׂמַח לִמְכֹּר לָכֶם. אִם לֹא אִכְפַּת לָכֶם, תְּנוּ לִי תְּמוּרַת הַפָּרָה אֶת הַסְּכוּם שֶׁהִצַּעְתֶּם לִי עַל אֶבֶן הַיָּשְׁפֵה. אָז הִפְסַדְתִּי בִּגְלַל כְּבוֹד אַבָּא שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף כֶּסֶף – תְּנוּ לִי כָּעֵת אוֹתוֹ הַסְּכוּם, וְהַפָּרָה הָאֲדֻמָּה שֶׁלָּכֶם."

פרה מבית טוב

שִׁלְּמוּ החֲכָמִים אֶת הַכֶּסֶף בְּלִי לְהִתְמַקֵּחַ וְנָטְלוּ עִמָּם אֶת הַפָּרָה. הֵם שָׂמְחוּ לִרְאוֹת שֶׁבִּזְכוּת כִּבּוּד הוֹרִים, זָכָה דָּמָה שֶׁיִּקְנוּ דַּוְקָא מִמֶּנּוּ אֶת הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה. וְאַחַד הַחֲכָמִים אָמַר: "דַּוְקָא מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי הָעֻבְדָּה שֶׁפָּרָה שֶׁגָּדְלָה בִּסְבִיבָה שֶׁבָּהּ מְכַבְּדִים כָּךְ אֶת הַהוֹרִים, תַּגִּיעַ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כֻּלָּם יִרְאוּ אוֹתָהּ וִיסַפְּרוּ אֶת הַסִּפּוּר עַל דָּמָה וְאַבָּא שֶׁלּוֹ."

וְדָמָה נִפְרַד מֵהֶם בִּלְחִיצַת יָד וְאָמַר: "אוּלַי בֶּאֱמֶת הִגִּיעַ הַזְּמַן לְסַפֵּר לְאַבָּא שֶׁלִּי אֵיךְ בִּזְכוּת כִּבּוּד הוֹרִים גַּם הִפְסַדְנוּ כֶּסֶף, וְגַם הִרְוַחְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה. אֲנִי אֵלֵךְ לִרְאוֹת אִם הוּא כְּבָר הִתְעוֹרֵר."

---