הסיפור

כשכבשו הצרפתים את מרוקו בשנת 1912 הם ביקשו לייסד מערכת רבנות מודרנית ולשם כך ביקשו למנות את הרב רפאל אנקווה לתפקיד ראש בית הדין הגבוה לערעורים. הרב אנקווה סירב להצעה בטענה שהרב שלמה אבן דנאן גדול ממנו והוא הראוי לכהן בתפקיד. הוא אף נסע אל הרב דנאן שהתגורר בפאס, סיפר לו על ההצעה וביקש "אתה הגדול מבין שנינו – לך ראויה המלוכה". אולם הרב דנאן סירב להצעה. "לא כך הדברים. אתה גדול ממני ועל כן היה אתה בראש". המהלך לא צלח והרב אנקווה השיב לשלטונות כי הוא מסרב לקבל עליו את התפקיד, שכן הרב דנאן מתאים ממנו.
לאור זאת הודיעו פקידי הממשל הצרפתי לרב אנקווה כי הם בחרו בו, ואם הוא ימשיך לסרב הם יבטלו את התפקיד – דבר שיפגע בסמכויות הרבנות במרוקו.
שוב נסע הרב אנקווה מרבאט לרב אבן דנאן בפאס והם שוחחו בשנית כשהאיום הצרפתי מרחף באוויר. "כבודו הוא המתאים ביותר. אנא קבל עליך את התפקיד שאתה הגדול מכולנו", אמר הרב אנקווה לרב דנאן, אולם גם הפעם סירב הרב דנאן להצעה. לנוכח התנגדותו היתה לרב אנקווה הצעה יצירתית, "על מנת שלא נצא קרחים מכאן ומכאן, אני אהיה הרב הראשי מטעם השלטון. אך מכיוון שאתה הגדול מבינינו, אעשה זאת בתנאי שתהיה סגני, ושנחלוק בשכר וגם שאתה תחתום ראשון על פסקי הדין".
לכך הסכים הרב דנאן, ארז מזוודות והגיע לרבאט.
לימים שמו לב שפסקי הדין שלהם אינם חתומים כלל ותמהו על כך, עד שמזכיר בית הדין הסביר "האחד רצה שהשני יחתום ראשון, והשני רצה שהאחר יחתום ראשון – ולכן לא חתמו כלל".

---

על הסיפור

בסיפור התלמודי על מיעוט הלבנה מסופר כי הלבנה פנתה אל הקב"ה בטענה כי לא ייתכן שהיא והשמש ימלכו יחדיו על הכוכבים, שכן "אין שני מלכים בכתר אחד". והינה חכמי מרוקו מלמדים שהדבר אפשרי. כאשר יש הערכה הדדית ורצון טוב, ניתן ליצור מודל ובו שני חכמים ישבו יחד על כס הרבנות. מה שאפשר את הפתרון הדו-ראשי הוא היכולת לפנות מקום לאחר, וכן העמדת האינטרס הציבורי מעל לטובתו האישית של האדם.
הסיפור חושף טפח באחד התהליכים המרתקים שאירעו במרוקו, והוא הכיבוש הצרפתי שכלל ייסוד רבנות מודרנית המבקשת להתמודד עם אתגרי הזמן.