הסיפור

איך נבחר המקום לבית המקדש?
במקום אחד היה שדה שאותו ירשו שני אחים מאביהם. אחד האחים היה נשוי ובעל משפחה ואילו אחיו היה רווק. הם חיו בשלום ובנחת, וכל אחד מהם עיבד את חלקו ושמח בו.
בעונת הקציר אסף כל אחד מהאחים את אלומות השיבולים, וערם אותן לעומר, וכך היו בשדה שני עומרים שווים בגודלם.
בלילה שכב האח הרווק על מיטתו וחשב לעצמו: הרי אני רווק ואין מי שיאכל את כל התבואה שגידלתי, ואילו לאחי יש ילדים רבים להאכיל. קם האח הרווק ממיטתו בלילה, הלך בחשאי אל עומרי התבואה, לקח אלומות מן העומר שלו, הוסיף אותם לעומר של אחיו, וחזר לביתו.
באותו לילה התקשה גם האח הנשוי להרדם, ואמר לאשתו: היה ביתינו מלא שמחת ילדים ואילו אחי בודד ושמחתו היחידה היא בתבואה אשר ילקוט בשדה. הלכו גם בני הזוג בחשאי אל עומרי התבואה והעבירו אלומות מהעומר שלהם אל העומר האח הרווק.
בבוקר קמו האחים וראו ששני העומרים באותו גודל. תמה כל אחד על כך בלבו אך לא אמר דבר לאחיו. בלילה השני שוב הלך כל אחד מהם והעביר אלומות מהעומר שלו לעומר של אחיו, אך בבוקר נותרו העומרים שווים. לתמיהתם הרבה כך קרה גם בלילה השלישי וגם בלילה הרביעי, והם חשבו לעצמם מה יכולה להיות הסיבה לכך. בלילה החמישי קמו שוב כדי להעביר אלומות אך הפעם נפגשו זה עם זה, וכל אחד מהם ראה שהוא לא היחיד שמעביר אלומות בלילה. כשנודע להם הדבר חיבקו איש את אחיו, וכל אחד מהם הודה לאלוהים שנתן לו אח בעל מעשים טובים.
ראה ה' את המקום שבו נעשו המעשים הטובים האלה ונתן את הדבר אל לבו, ולכן היה המקום המבורך בפי כל אנשי תבל, ובחרו אותו ישראל למקום המקדש.

---

על הסיפור

מקומות מקודשים נוטים לעיתים להיות מקור לסכסוכים.
מדרש בראשית רבה (כב, ז) מנסה להסביר את האיבה בין קין והבל ומציע שהם התווכחו בשטחו של מי מהם ייבנה בית המקדש. הסיפור על שני האחים הוא מעין תיקון לסיפורים מעין זה, והוא מציע את המימד המאחד של המקום המקודש.
בית המקדש נתפס במקום המברך את סביבותיו ואילו בסיפור הוא נתפס גם כמקום שייחודו נוצר מברכת היחסים הטובים בין אנשים פשוטים. גם תיאור מעשי החסד הנעשים בלילה, בגניבה, מרמזים על שהסיפור מהפך סיפורים על פשעים לסיפור על צדקה הדדית.