שנות חיינו על פתק
רבי שמעון בן חלפתא הולך לציפורי כדי לחגוג ברית מילה, ובדרך נוכח לדעת עד כמה שבירים חיי האדם, שאינו מודע לגורל המוכתב לו מלמעלה.
מעשה באחד מגדולי ציפורי שעשה ברית מילה לבנו.
ועלו אנשי עין תאנה לכבדו ועלה עימם רבי שמעון בן חלפתא.
כשהגיעו לשערי העיר מצאו נערים עומדים ומצחקים לפני מבנה אחד.
ראו את רבי חלפתא שהוא מכובד ויפה אמרו לו: אתה לא זז מכאן עד שלא תרקוד לנו קצת.
אמר להם: זה ממני והלאה, אני אדם זקן.
כשראה שהם אינם נכנעים מלפניו אמר להם: חזרו אחרי מה שאומר לכם: מתחילה מתוק החטא אך בסופו מר כלענה של מוות.
הרים פניו וראה את המבנה הפוך.
אמר להם: למה המבנה בנוי כך?
אמרו לו: כך היה תמיד.
אמר להם: יתעוררו הישנים בו משום שהוא עומד להתמוטט.
מקול דבריהם התעורר בעל המבנה, נפל לרגליו ואמר: רבי, אל תשים לב לדבריהם, הם ילדים שוטים.
אמר לו: ומה אעשה לך, והגזירה כבר נגזרה, אלא אעכב אותה עד שתוציא את חפציך.
כיוון שהוציא כל מה שהיה לו, קרס המבנה.
הלכו לשמחת מצוות המילה והיה אבי התינוק משקה אותם יין ישן של שבע שנים.
אמר להם: שתו מהיין הזה ואני בוטח באדון השמיים שאמזוג לכם ממנו גם בחתונתו.
אמרו לו: כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה.
מקול דבריהם יצא רבי שמעון בן חלפתא בחשכה ופגש בו מלאך המוות שנשלח אל הבריות.
רבי שמעון בן חלפתא שהיה בטוח בכוחו יצא בחצי הלילה לילך לעירו.
מצא שם מלאך המות בדרך, ראה אותו מצחק.
אמר לו: מפני מה אתה מצחק?
אמר לו: מצחיקה אותי שיחתן של הבריות האומרים כך וכך אנו עתידין לעשות ואינם יודעים אימתי הם נקראים. הינה הפתק של התינוק שנימול היום ואני צריך לקחת אותו בעוד שלושים יום, והתעצבתי כששמעתי את אביו משקה אתכם יין ובוטח באדון השמיים שישקה אתכם ממנו גם בחתונת בנו.
אמר לו: הראה לי את הפתק שלי.
אמר לו: עליך ועל שכמותך אינני שולט, לפעמים הקדוש ברוך הוא חפץ במעשיכם הטובים ומוסיף לכם חיים.
אמר לו: יהי רצון מלפני הקדוש ברוך הוא, שכמו שאתה לא שולט על פתקנו כך לא תהיה רשאי לעבור על דברנו.
וביקש רחמים מן השמיים וחי התינוק.
'האדם מתכנן ואלוהים צוחק', אומר פתגם ידוע ביידיש. מי שצוחק בסיפור שלנו הוא מלאך המוות המופתע לראות את הביטחון שבו בני אדם מדברים על העתיד כשהם אינם יודעים מתי הם עתידים להילקח מן העולם. אלא שהסיפור גם מציע דרך להתגבר על האימה המשתקת של האדם החי ופועל בעולם בלי לדעת מתי יילקח ממנו. לפעמים, כך אומר מלאך המוות לרבי שמעון בן חלפתא, הקדוש ברוך הוא חפץ במעשיהם הטובים של הצדיקים והוא מוסיף להם חיים. מעשה המצווה המקשר בין האדם לבין הקדוש ברוך הוא מאפשר לאדם לחרוג מן הגבולות השרירותיים של ימיו.
הסיפור נפרס בין שלוש סצנות שלכאורה אין קשר ביניהן, ובחלק מהמקורות המקבילים הן גם מופיעות כסיפורים נפרדים: העימות של רבי שמעון בן חלפתא עם הנערים בכניסה לעיר, דברי האב בברית המילה, והמפגש בין רבי שמעון בן חלפתא לבין מלאך המוות בסיום. הסצנות שבפתיחה ובסיום הן סיפורים קצרים שבהם מתערב רבי שמעון בן חלפתא בגורל הצפוי לבני אדם: הוא מזהיר את בעל המבנה מפני העונש על מה שאירע לידו ומעכב את הגזירה, וגם בדיאלוג עם מלאך המוות הוא מצליח לבטל את תאריך המוות של התינוק שזה עתה נימול. שני צחוקים יש בסיפור: צחוקו של מלאך המוות וצחוקם של הנערים הלועגים לחכם הזקן ומתעללים בו. ההקבלה בין הצחוקים מעמידה את מלאך המוות כדמות רעה, כמי שמתעלל בזקנים ומצווה עליהם לרקוד לפניו.
בין שני סיפורי הניסים האלה מובא דיאלוג בין האב לאורחיו בברית המילה. זהו דיאלוג פשוט של תקווה ואיחולים ואין בו הפתעות ומעשי ניסים. אך שתי הסצנות הממסגרות את הסיפור מתייחסות אליו – המעשה הראשון מתרחש בדרך לברית' והפגישה עם מלאך המוות נסובה על גורלו של התינוק – ובכך הן מעמידות במוקד הסיפור את אמונתו של האדם הפשוט, שהוא יכול למול את בנו ולהאמין שימשיך לחיות. אמונה זו, ומצוות המילה שבה היא מתבטאת, מוצגת כמה שמאפשר להתגבר על צחוקו השרירותי של מלאך המוות.
