שנות החינוך האבודות
רבי חמא בר ביסא שב לביתו אחרי 12 שנה של לימוד תורה בבית המדרש, ומגלה שאיבד שנים של לימוד תורה עם בנו
רבי חמא בר ביסא הלך וישב שתים עשרה שנים בבית המדרש. כשחזר אמר לעצמו: לא אפתיע את אשתי כדי שלא יקרה לי מה שקרה לרבי חנניה בן חכינאי.
מה עשה? הגיע לעירו, נכנס לבית המדרש, וביקש שיודיעו לביתו שהוא חזר. בא אושעיא בנו וישב לפניו. שאל אותו רבי חמא על תלמודו, וראה שמה שלמד מחודד בראשו. הצטער רבי חמא ואמר לעצמו: אילו הייתי כאן היה יכול להיות לי בן כזה.
הלך לביתו. אחריו הגיע בנו. חשב רבי ביסא שהוא בא לשאול שאל וקם לפניו. אמרה לו אשתו: האם יש אבא שקם לפני בנו?
גיבור הסיפור מקדיש שתים עשרה שנים מחייו ללימוד התורה, והסיפור מעמיד אותו על המחיר שהוא משלם על כך בתחום המשפחתי – אילו היה נשאר בבית היה יכול ללמד את בנו.
נקודת המוצא לסיפור הזה היא הסיפור הקודם בתלמוד, על רבי חנניה בן חכינאי שחזר לביתו אחרי שתים עשרה שנים של לימוד, וליבה של אשתו לא עמד בפגישה הפתאומית. רבי חמא בר ביסא מנסה להימנע מההפתעה ויוצר תהליך הדרגתי. הוא מגיע תחילה לבית המדרש, מקום המזכיר לו את עולמו. כשהוא נכנס לשם מייד מתיישב מולו, אושעיה, התלמיד המקומי הנלהב, שרואה חכם חדש שבא לעיר. אושעיה לא יודע שהחכם שבא לבית המדרש הוא אביו, ורבי חמא לא יודע שהתלמיד שמתגלה כמוכשר מאוד הוא בנו. המחיר של הפרידה מאשתו ניצב לנגד עיניו במונחים של עולמו שלו, עולם בית המדרש, והוא אומר לעצמו בצער: אילו הייתי נשאר בעיר אולי גם לי היה בן מוכשר כזה.
טיבו של המחיר מתגלה לעיני האם בבית. אחרי שרבי חמא חוזר לביתו ונפגש עם אשתו, הוא רואה שגם התלמיד המוכשר מבית המדרש בא לבקר. הוא קם לכבוד האורח מתוך מחשבה שהוא בא לשאול אותו שאלה, אך לאשתו המחזה נראה מוזר, כאילו האב קם לכבוד בנו, הפוך מדרך העולם שבה הבן אמור לכבד את אביו. היציאה מהבית לתקופה כה ממושכת יוצרת היפוך בתפקידים של האב ובנו.
