שמחת האבלים
הרב חיים חורי מסביר מדוע שמחים בהילולה המציינת מותו של צדיק
הרב חיים חורי, מגדולי חכמי ג'רבה, נהג להשתתף בהילולות רבות. באחת מדרשותיו הוא ביקש להסביר מדוע אנו שמחים ביום ההילולה שהוא יום מותו של הצדיק, והרי היינו אמורים להיות בצער?!
בתשובה לתהייה זו הוא סיפר מעשייה.
מעשה בחכם אחד שבכל פעם שצדיק נפטר מן העולם היה מלא שמחה. לעומת זאת, בכל פעם שנפטר רשע מן העולם היה מתמלא עצב. שאלוהו תלמידיו: "האם לא התבלבלת, והרי הדברים היו צריכים להיות הפוכים: כשמת צדיק עלינו להיות בעצבות, ואילו כשמת רשע – לשמוח?!" השיב להם החכם: "כל זאת מפני שאינכם רואים מה שאני רואה".
ענו כנגדו "ומה אתה רואה?"
השיב להם החכם: "כשצדיק נפטר מן העולם אני רואה מלאכי השרת יוצאים לקראתו בתופים ובמחולות מתוך שמחתם ואף אני שמח בדבר".
הסביר הרב חורי, "זוהי בעצם ההילולה – שמחה למטה הניצבת כנגד השמחה למעלה, שהרי הקב"ה ביקש לקרב אליו את הצדיק".
מותו של אדם הוא אירוע מצער, וביום הפטירה נהוג לקיים אזכרה שנאמרים בה הספדים בניגון של צער וכאב על האובדן. לעומת זאת, הילולה היא חגיגה הנערכת ביום פטירתו של צדיק, הכוללת בין היתר תפילה ושירה, לימוד, סעודה ומשתה. הרב חיים חורי מנסה להסביר מדוע שמחים ביום פטירת הצדיק, והרי דרך העולם להיות עצובים ביום שכזה.
לדבריו, מותו של צדיק הוא יום של שמחה, שכן נשמת הצדיק שבה אל האלוהים. ההילולה היא בעצם חיקוי של מה שמתרחש למעלה כאשר מלאכי השרת יוצאים לקראת נשמת הצדיק בשמחה רבה. תמונה זו, שטומנת בחובה גם ביקורת על הרשעים, מעצימה את חוויית הילולה. זהו טקס על פני הארץ המהווה תמונת מראה למתרחש בשמיים. כלומר המשתתפים בהילולה נדמים למלאכי השרת, אך בעוד אלו נפרדים ממנו, הרי אלו מקבלים את פניו.
כך הפרידה והמוות אינם נתפסים כסופו של הסיפור אלא כמעבר מעולם אחד לעולם אחר. המבט מן השמיים מאפשר לראות את מכלול חייו של הנפטר, וכך צער הפרידה בעקבות מותו מתחלף בשמחה בגלל ראייה מהותית ששמה במוקד את כל פועלו של הצדיק לאורך חייו ואת תורתו שלימד בחייו והותיר לעולם לאחר מותו.
