שמחה ביום דין
הבעש"ט מגלה חזן מפתיע, המתפלל את תפילת הווידוי בניגונים עליזים ומבקש מחילה מתוך שירה ושמחה. הבעש"ט שומע את הסיבה לכך ומתפעל מן החידוש שבדבר.
הבעל שם טוב הגיע לעיר אחת סמוך לראש השנה, ושאל את אנשי העיר מי הוא בעל התפילה המשמש אצלם חזן בימים הנוראים.
השיבו האנשים כי רבה של העיר הוא.
ביקש הבעש"ט שיגידו לו כיצד נוהג האיש בתפילתו. השיבו לו: "ביום הכיפורים הרב אומר את תפילת הווידוי (שבה מזכיר הקהל את חטאיו ועוונותיו) בניגונים שמחים מאוד".
שלח הבעש"ט לקרוא לאותו הרב, ושאל אותו על מעשה משונה זה. השיב הרב: "עבד המלך, הגורף את צינורות מי השופכין ומנקה את החצר מן הלכלוך, אם הוא אוהב את המלך מאוד הרי הוא מלא שמחה בזמן שהוא מנקה, ואפילו שר ומזמר מרוב שמחתו. שמח הוא לעשות נחת רוח למלכו האהוב".
כששמע זאת הבעש"ט אמר: "יהי חלקי עמכם".
הימים הנוראים נחשבים לימים של יראה ופחד. בימים אלה שופט הקדוש ברוך הוא את האדם, ולכן ביום הכיפורים חוזרים המתפללים ומזכירים בתפילות השונות, ובפרט בתפילת הווידוי, את חטאיהם בבקשת מחילה. אולם בסיפור זה מופיעה גישה שונה לחלוטין לימים מתוחים אלה. האהבה שבין הנתין למלכו גורמת לשמחה המלווה את פעולת הווידוי והתיקון. השמחה אינה נגרמת רק בשל השיפור האישי, אלא גם בשל הידיעה כי המלך בעצמו שמח מכך ומפיק מכך תועלת.
החסידים הדגישו תמיד את הקשר הקרוב והרגשי שבין האדם, אפילו הפשוט והחוטא, ובין המלך – הקדוש ברוך הוא. מתוך קשר זה הופכים ימי הדין לימי שמחה.
כך הדבר גם בהקשרים כלליים יותר – פעמים רבות התהליך של "הוצאת לכלוך" מן הנפש כרוכה בכאב ואפילו בתחושת אשמה. ואף על פי כן, ניתן לחוש שמחה בעצם פעולת התיקון.
