הסיפור

שנו חכמינו: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, ולא כיהושע בן פרחיה שדחה את ישו הנוצרי מבין תלמידיו בשתי ידיו.
כשינאי המלך הרג את תלמידי החכמים, הסתירה שלומציון המלכה את אחיה שמעון בן שטח בירושלים, ואילו רבי יהושע בן פרחיה ברח לאלכסנדריה של מצרים.
כאשר נעשה שלום בין ינאי והחכמים, שלח שמעון בן שטח לרבי יהושע איגרת מליצית: "ממני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה."
אמר רבי יהושע בן פרחיה: לומד אני כי שלום בארץ.
כאשר בא לארץ, נקלע לאכסניה ונהגו בו כבוד רב.
ישב ושיבח את המקום ואמר: כמה נאה אכסניה זו.
אמר לו ישו הנוצרי: רבי, עיניה (של האכסנאית בעלת הבית) רכות.
אמר לו רבי יהושע: רשע, בכך אתה עוסק?
הוציא ארבע מאות שופרות ונידהו.
כל יום בא לפניו ישו לבקש שיבטל את נידויו, ולא קיבלו.
יום אחד היה רבי יהושע בן פרחיה קורא קריאת שמע ובא ישו לפניו. היה בדעתו של רבי יהושע לקבלו, וסימן לו בידו.
סבר ישו שרבי יהושע דוחה אותו, הלך והקים לבֵנה והחל לעבוד אותה עבודה זרה.
אמר לו רבי יהושע: חזור בך!
אמר לו ישו: כך מקובלני ממך – כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
שכן אמר החכם: ישו הנוצרי כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל.

 

---

על הסיפור

לפי האגדה ישו היה תלמיד נאמן של נשיא הסנהדרין רבי יהושע בן פרחיה, ולא עזב אותו גם כאשר רבו נאלץ לברוח מאימת המלך. אך הדבקות הזו לא מצליחה לגשר על הפערים בין הרב לתלמיד. כאשר הרב מהלל את המלון שבו התארחו – האכסניה, ומתכוון לקבלת הפנים שזכה לה, מבין תלמידו כי הוא משבח את המראה של בעלת הבית המכונה אף היא אכסניה. חוסר ההבנה מתקבל אצל רבי יהושע בזעזוע כה גדול עד שהוא נוקט את הפעולה החמורה ביותר שיש בידו – נידוי באמצעות ארבע מאות שופרות, כך ששמעו של הנידוי יצא למרחק. פעולה זו, לפי התלמוד, משולה לדחייה בשתי ידיים, ועליה הוא מוסיף עוד דחייה חוזרת ונשנית.
כאשר מתחילים בנקודת מוצא כה קיצונית, קשה לסגת ממנה. גם כאשר רבי יהושע מתחרט, חוסר ההבנה בינו לבין תלמידו גורם לישו להבין את הסימן "המתן קמעא" (כיוון שאין מדברים בקריאת שמע) כדחייה נוספת, שבעקבותיה החליט לעזוב לגמרי את היהדות וסחף אחריו רבים.
אף שהסיפור מסתיים בהאשמה חמורה כנגד ישו, המימרה המקדימה לסיפור "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת", שמנחה לדחות בעדינות ובו-בזמן לקרב ביתר שאת, מפנה אצבע מאשימה לרבי יהושע שלא נהג כך ובגללו פרש ישו מן היהדות.