שלוש התשובות
ר' שמחה בּוֹנִים מפְּשִׁיסְחַה מבקר את אחד מגדולי הדור ששואל אותו כמה שאלות כדי לעמוד על טיבו. תשובותיו של ר' שמחה בונים אינן נכנעות לניסיון להעמידו ביחס לערכים המקובלים.
פעם אחת ביקר רבי שמחה בונים מפשיסחה אצל אחד מצדיקי הדור.
שאל אותו הצדיק "למה אתה לובש מעיל לבן כדרכם של צדיקים גדולים?"
ענה לו ר' שמחה בונים: "אני עיוור, ומה שמלבישים אותי אני לובש."
שאל אותו הצדיק: "מה משמעותו של המנהג שאתה נוהג לברך בשבת על שתים עשרה חלות?"
ענה לו ר' שמחה בונים: "גם האר"י שהנהיג את המנהג לא ידע והתפלל לגלות את הטעם, כמו שכתוב בשירו: 'יְגַלֶּה לָן טַעְמֵי, דְּבִתְרֵיסַר נַהְמֵי' שתרגומו: יגלה לנו הטעמים של תריסר הלחמים."
שאל אותו הצדיק: "מאיזה ספר אתה מלמד את תורתך?"
ענה לו ר' שמחה בונים: "כתוב 'זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם' (בראשית ה, א) אז גם אני מלמד מתוך תולדות האדם."
ניכר שהשאלות ששואל הצדיק את ר' שמחה בונים משקפות ניסיון לעמוד על ערכו ועל מעמדו. ואולם ר' שמחה בונים אינו נכנע ומסרב לתאר את מעמדו כמין "רכוש" של ידע.
1. השאלה הראשונה נוגעת באופן ישיר לגינוני צדיקות. הוא כמו שואל: "על סמך מה אתה לובש את הבגדים האלה?" שמחה בונים אמנם היה עיוור אבל מעבר לתירוץ הזה תשובתו אומרת גם: "לא אני אומר שאני צדיק אלא האחרים שרוצים להיות לחסידַי."
2. השאלה השנייה נוגעת למנהגי הקבלה שהוא נוהג. הצדיק רוצה לבחון אם הוא יודע מה עומד מאחורי המנהגים האלה או שהוא רק משתמש בהם כדי להיראות חכם. תשובתו הופכת אותו מבעל ידע לשותף סוד של אי-ידיעה.
3. גם השאלה האחרונה באה לתהות על מקור סמכותו. בעוד השואל מצפה לשמוע את שם הספר, ר' שמחה בונים אומר לו שהחיים הם מעין ספר, וניסיון החיים יכול להיות מקור ללמידה מתמשכת.
