שכנים שכנים
הרב משה לוי נתקל בבעיה. שכנו שהבטיח שלא יחלל שבת בחצר ביתם המשותף ערך מסיבה שיש בה חילול שבת גדול. הדבר מפריע לו מאוד והוא חיפש פתרון שלא יעורר מאבק ומתח.
הרב משה לוי – רבה הראשי של בת ים, קנה במעט כספו בית בדו-קומתי. לפני הקניה התנה הרב עם הקבלן שהדייר שיתגורר בדירה התחתונה יתחייב שלא יהיה חילול שבת בחצר הבית, שכן הדבר יפגום בקדושת השבת ויפריע את מנוחתו. ואכן הבית נמכר לאדם שהתחייב על כך.
השכן שמר על ההסכם אך בעבור השנים הוא ערך חגיגה גדולה בליל שבת בחצר המשותפת, שכללה מנגל ואליה הוזמנו אנשים רבים. רוחו של הרב משה לוי סערה מאוד, והוא התהלך אנה ואנה כל השבת, דואב וכואב את המצב ומבקש עצה מה לעשות.
במוצאי השבת מיד לאחר ההבדלה ניגש הרב לשכן ואמר לו:
"אני מעוניין למכור את הדירה שלי ולעבור למקום אחר. אשמח אם תעזור לי למצוא שכן שמתאים לך – שכן חלילה לא ארצה שיהיה עימות בינו ובינך".
שמע השכן את דברי הרב, התרגש והבטיח "אנא! הישאר שכני, ואני אקפיד על שמירת השבת בשטח המשותף מעתה והלאה. אתה שכן שאני רוצה להישאר קרוב אליו".
לפנינו אירוע שהיה יכול בקלות להפוך למריבת שכנים קולנית.
השכן אינו עומד בהסכם ועורך חגיגה בחצר המשותפת בשבת. הרב משה לוי שנפגע מן המצב מבין שאם ידבר עם שכנו קשות הרי שגם הוא יעמוד על שלו ועל זכותו לעשות בחצר כרצונו, ומכאן הדרך למריבה קצרה.
הרב מבקש לשמור על שני ערכים: הוא אינו מעוניין בעימות עם שכנו, אך גם אינו מוכן לסבול חילול שבת בחצר ביתו.
הפתרון הוא לוותר על העימות אך במקביל להגדיר את הגבול שלו. ולכן הרב מציע שהוא יעבור דירה, וכך יזכה במקום המתאים להשקפת עולמו ואורח חייו.
פעמים רבות (לא תמיד) העובדה שאדם מוכן לוותר ולהימנע ממריבה היא זו שגורמת לצד השני להתרכך ולנוע לקראתו. תנועת הויתור וההסכמה להרפות יוצרת אמפתיה וחיבור מחודש.
