שירה ממיסה לבבות
שייח' מוסלמי תקיף נכנס לבית הכנסת ביום הכיפורים להרע לסוחר יהודי החייב לו כסף אך מנגינת הפיוט כובשת את ליבו
הרב עלוואן שמעון אבידני דיבר הרבה בשבח הפיוט והניגון, וסיפר מעשה ששמע מאביו הרב שמעון בן בנימין אבידני.
יהודי אחד בשם בבא אלי מהעיר עמדיה שבצפון כורדיסטאן היה חייב כספים רבים לשייח' אחד מעשירי עיראק, אך מכיוון שפשט רגל לא היה יכול להשיב את חובו. השייח' זעם על החוב וביקש להורגו, ולשם כך הגיע עד לעירו עמדיה.
השייח' הגיע ביום הכיפורים כשכל הקהל ובכללם הסוחר שירד מנכסיו התאספו לתפילה. הוא נכנס אל בית הכנסת עם רובה טעון כשהקהל עמד בתפילת המוסף. השייח' הזועם לא רצה לחלל את בית הכנסת ולהפריע לתפילה ולכן עצר בפתח. כשראו אותו המתפללים כשרובה טעון בידו נתקפו פחד ומייד בירכו אותו לשלום ופרסו לפניו שטיח בחצר. בעוד השייח' ממתין בפתח בית הכנסת, החלו החזן רבי בנימין אבידני וה'סומכים' ר' רחמים ור' שמעון לשיר את הפיוט "אשרי עין ראתה כל אלה, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו". הפיוט מזכיר את עבודת המקדש המפעימה שנעשתה בעבר, ולעומתה את המצב העגום בהווה. הפיוט היה נוגה והשירה המרגשת הקסימה את השייח' הממתין בפתח כדי לכלות את זעמו באדם שחייב לו כסף. השייח' נשבה בקסמי הפיוט, התרווח על השטיח, הניח את הרובה לצידו והקשיב ברוב קשב.
לאחר שסיימו את הפיוט ואת תפילת מוסף שרר מתח גדול בבית הכנסת והמתפללים חששו שכעת השייח' יבצע את זממו או יפגע במתפללים, אולם הוא קם על רגליו ואמר: "באתי עד הנה, מהלך יום אחד, כדי להרוג את הסוחר היהודי שלא שילם לי את חובי. אולם השירה היפה כל כך ריגשה אותי עד שמייד סלחתי לו".
השייח' סיים את דבריו ותיכף מייד פנה והלך לדרכו.
מוזיקה חוצה גבולות ומעוררת לבבות גם אם לא מבינים את המילים. הפיוט ששרו בבית הכנסת בעמדיה מתאר את דאבון הלב לנוכח היעדר המקדש. לכן מנגינתו בוכייה והקהל נרגש מאוד בזמן השירה.
אף שהשר המוסלמי אינו דובר עברית ולא הבין כלל את מילות הפיוט ואפילו לא עמד על תוכנו, הרי שהמנגינה המרגשת והשירה הנרעדת של הקהל והפייטן סחפו את השייח' ועוררו בו רגשות עזים וחמלה.
יום הכיפורים כולל אמירת פיוטים וסליחות שנתפסים כפנייה של המתפללים לסליחתו של היושב במרומים, אך בסיפור שלפנינו היא מעוררת את סליחתם של בני האדם זה לזה. נראה כי זו הסיבה שאנו שרים את הסליחות ולא אומרים אותם.
לצד זאת, סיפורנו חושף כי בכוחם של הפיוטים ותפילות יום הכיפורים לגרום לשייח' למחול על כבודו. השייח' הזועם מבקש להרוג את בעל חובו, אך כשהוא נוכח לדעת שהחייב מצוי באמצע התפילה הוא מכבד אותה וממתין לסיומה. בינתיים הוא נשבה בקסמי הפיוט, ותפילת יום הכיפורים הענוגה הבאה לפייס את היושב במרומים מפייסת גם את היושב על השטיח בכניסה לבית הכנסת.
יש בסיפור יסוד קומי. אדם בא עם נשק בידו, נעצר בפתח בית הכנסת ונסחף בעקבות השירה, ונדמה כי הסיפור מעיד שהשייח' המוסלמי הנוהג כבוד בבית הכנסת ובתפילה היהודית עובר מיראת כבוד להתרגשות וחמלה בעקבות השירה המפיגה את כעסו.
