שיודעת לשאול
את גובה התרומות שמעניק הנדבן הידוע דוד ששון קובעת דווקא בתו, שהייתה תלמידת חכמים. אביה יודע את כוחה, וכעת גם הרב שלמה אבן צור לומד להכיר בסגולותיה.
הרב שלמה אבן צור הגיע מהעיר פאס שבמרוקו אל העיר פונה שבהודו כדי לאסוף כספים לטובת הקהילה. כבר עבר רבי שלמה במסעותיו במקומות רבים, אך בהודו התרחש סיפור בלתי רגיל.
בפונה הוא התארח אצל הנדבן המופלג דוד שָֹׂשֹׂוּן, בן למשפחת ששון הידועה, והוזמן לשיחה איתו; התמלא רבי שלמה התרגשות, שכן ידע שהרושם שיעשה על הנדיב בשיחה ביניהם ישפיע על גובה התרומה שיקבל.
שוחחו רבי שלמה ודוד ששון ארוכות. השיחה קלחה, והם השתעשעו יחד בדברי תורה. שאל דוד ששון שאלות בתורה ובהלכה, והרב אבן צור השיב בטוב טעם. לאחר שעה קלה חתם העשיר את השיחה, ופנה להיפרד מהרב אבן צור. נבהל הרב ושאל: "האם לא נזכה לקבל ממך תרומה נאה לקהילתנו?"
להפתעתו, השיב לו דוד ששון "אין אני קובע את גובה התרומות, אלא בתי, שהיא תלמידת חכמים גדולה." לאחר רגע קט נכנסה אל החדר בתו של דוד ששון, והחלה לשוחח עימו בדברי תורה.
הרב שלמה אבן צור היה שד"ר (שלוחא דרבנן), אדם שנשלח למסעות ברחבי העולם כדי לגייס תרומות לטובת הקהילה. במהלך מסעו הוא הגיע לעיר, שהה בה זמן מה, יצר קשרים עם רבני המקום והציבור והעביר שם שיעורים. לעיתים גובה התרומות הושפע מאישיותו של השד"ר וגודל ידיעותיו בתורה.
בדרך כלל היו אלה החכמים שתהו על קנקנו של האורח והכריעו כמה יש לתרום לו. רבי שלמה מופתע כאשר גורל התרומה נחרץ דווקא על ידי בתו של דוד ששון שהייתה תלמידת חכמים בפני עצמה. דוד ששון מכיר בגדולתה של בתו בתורה, ואף מבין שהיא בקיאה בעולם התורה יותר טוב ממנו, ולכן ראוי שהיא תקבע מה גובה התרומה הראוי לכל שד"ר שיגיע.
נדמה כי במעשה זה דוד ששון מבקש להשפיע בשני מישורים. במרחב הביתי הוא מבקש לחזק את בתו תלמידת החכמים, ולהעניק מעמד והכרה לגדולתה בתורה.
במרחב הציבורי הוא מבקש ללמד שגם אישה יכולה להיות תלמידת חכמים שראוי להשיח עימה בדברי תורה.
