שומע קול תינוק
זהו אחד הסיפורים החסידיים המפורסמים שעניינם מה קודם למה - עבודת האל או האחריות לאחר?
בערב יום כיפור נאספו כל חסידיו של הרב משה לֵייבּ מסַסוֹב לתפילת כל נדרי, והרב איננו. הנוהג היה שאם הרב אינו מגיע – מתפללים בלעדיו, וכך עשו. באמצע התפילה נכנס הרב לבית הכנסת.
החסידים ביררו את סיבת האיחור, ונודע להם שבדרכו לבית הכנסת שמע ר' משה לייב קול תינוק בוכה מאוד. נכנס הרב אל הבית ומצא פעוט שהושאר לבדו כי אמו הלכה לבית הכנסת. ריחם הרב על הילד, דיבר אתו, הרגיע ושיחק עמו – עד שנרדם. רק אז הלך הרב לתפילת כל נדרי.
תפילת כל נדרי פותחת את תפילות יום הכיפורים ונחשבת אחת התפילות החשובות ביותר. לכן חברי הקהילה – בהם אמו של התינוק והמטפלים בחולים – עושים כל מאמץ כדי להגיע לתפילה ולזכות להתפלל עם הרבי. אבל הרבי בסיפור מעמיד מול התפילה את הרגישות לילד בוכה או לחולים, ובכך מאותת לחסידיו שאין לאבד את קנה המידה הנכון ואין להעדיף תפילה – ואפילו תפילת כל נדרי – על הרגישות לבני אדם, לילדים ולחולים.
יום כיפור הוא סמל לקשר שבין אדם למקום (בין האדם לאלוהיו). אולם כבר הדגישו חכמים, מאז ימי ישעיהו הנביא (ישעיהו נח ה-ו) והמשנה (יומא פרק ח משנה ט), שאין מקום וערך לחזרה בתשובה ביום הכיפורים בלי לנסות ולפתור את הבעיות שבין אדם לחברו.
לסיפור זה גרסאות נוספות המעמידות את ההקשבה לילד בוכה, לחולים ולחלשים, מול מצוות לימוד תורה או מצוות אחרות. סיפורים אלה מעבירים מסר משותף: הרגישות למצוקות האחר גוברת תמיד על קיום המצוות האחרות.
