שבע שנים טובות
כשאליהו הנביא מציע למשפחה ענייה לקבל שבע שנות עושר כעת או בסוף ימיהם, הם בוחרים בהווה ומוצאים דרך להותיר את הברכה אצלם.
אדם אחד אחד ירד מנכסיו והפך לשכיר בשדה של אחרים. בא אליו אליהו הנביא בדמות ערבי ואמר לו: יש לך שבע שנים טובות, מתי אתה רוצה לקבל אותן, עכשיו או בסוף ימיך? האיש לא האמין לו ואמר: אתה מאחז עיניים, אין לי מה לתת לך, לך לשלום.
חזר אליהו הנביא פעמיים ושלוש. בפעם השלישית אמר לו האיש: אתייעץ עם אשתי. הלך לאשתו, שהייתה אישה טובה, סיפר לה את הסיפור ושאל אותה האם עדיף לקבל את השנים הטובות מיד או בסוף חייהם. אמרה לו האישה: אמור לו: הבא אותן היום. חזר האיש ואמר את הדברים לאליהו. ענה לו אליהו: לא תספיק להגיע לשער חצרך עד שתראה ברכה פרוסה בבית.
באותו זמן היו בניו יושבים ומשחקים בעפר החצר, ומצאו מטמון שיספיק לפרנסתם במשך שבע שנים. קראו הילדים לאימם, שיצאה לבשר זאת לבעלה. מייד הודה להקדוש ברוך הוא ושמח על החלטותיה הטובות של אשתו. אמרה לו האישה : הנה מכל מקום כבר מושך עלינו הקב"ה חוט של חסד ונתן לנו לשבע שנים, בוא נעסוק בגמילות חסדים בשבע שנים הללו ואולי יוסיף לנו הקב"ה טובהו. וכן עשתה. מאחר שהייתה פרנסתם מצויה הרבו בצדקה, וציוותה על בנה לכתוב כל דבר שהם נותנים.
אחרי שבע שנים בא אליהו זכור לטוב לאיש ואמר לו: הגיעה השעה ליטול מה שנתתי לך. אמר לו: כשקיבלתי ממך התייעצתי עם אשתי, אף כשאני מחזיר לא אחזיר אלא על פי דעתה.
הלך אליה ואמר לה: כבר בא הזקן ליטול את שלו. אמרה האישה: לך אמור לו, אם מצאת בני אדם נאמנים מאיתנו אתן לך פיקדונך. והסכים הקדוש ברוך הוא לדבריה והוסיף להם טובה.
האם מוטב לזכות בחיים טובים בהווה או בעתיד? סיפורים עממיים נוטים להטיף לדחיית סיפוקים אבל לא כך בסיפור הזה. בנוסף, בחירת האישה בסיפורנו חותרת תחת התפיסה שלפיה מקור הטובה הוא בגזירת הגורל. האישה בוחרת בטובה המיידית ומנצלת אותה כדי לעשות מעשים טובים ולזכות בעתיד טוב בזכות מעשים טובים ולא בשל גזירת הגורל.
