שבירת הכלים של ילתא
ילתא אינה מרוצה מהשיחה בדברי אגדה בין החכמים שלא נותנת מקום לאישה אפילו בתהליך ההולדה, ומגיבה בזעם רב ואף בזלזול
עולא התארח אצל רב נחמן.
אכל לחם, בירך ברכת המזון והביא כוס יין של ברכה לרב נחמן.
אמר לו רב נחמן לעולא: ישלח אדוני את כוס הברכה לאשתי ילתא.
אמר עולא: כך אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר: "וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ" (דברים ז, יג) – פרי בטנה לא נאמר, אלא פרי בטנךָ, וכך אמר גם רבי נתן.
שמעה ילתא את דבריו, קמה בכעס ועלתה לבית היין ושברה ארבע מאות כדי יין.
אמר לו רב נחמן לעולא: ישלח לה אדוני כוס אחרת.
במקום לשלוח לה כוס יין נוספת אמר לה עולא: מהיין שהיה בכדים קחי לך כוס של ברכה.
אמרה לו ילתא: מקבצנים יוצאים רק דיבורים, ומסמרטוטים יוצאים רק כינים.
עולא ורב נחמן הם שני חכמים שסועדים יחד, ומברכים ברכת המזון על כוס יין. רב נחמן מבקש מאורחו להעביר את לאשתו את כוס הברכה. אגב כך הם מדברים בדברי אגדה ועוסקים בשאלה – מי מקור הברכה – האיש או האישה. האם עיקר כוח ההולדה קשור בגבר או באישה? טענת עולא שלפיה מקור כוח ההולדה הוא דווקא אצל הגבר – מכעיסה מאוד את ילתא, רעייתו של רב נחמן. בתגובה שוברת ילתא בכעס אדיר לא פחות מארבע מאות כדי יין בתרעומת על דבריהם שלא נותנים מקום מרכזי יותר לאישה אפילו בתהליך ההולדה.
שבירת כדי היין ממחישה את המחאה של ילתא. הדיון על האישה כשולית בתהליך ההולדה, ככלי בלבד, גורמת לה לשבור את הכלים ובכך להראות את חשיבותו של הכלי המחזיק את הברכה, שבלעדיו הברכה איננה משתמרת. כך מודגש מקומה החשוב של האישה בתהליך ההולדה שאין לו תחליף. לנוכח המשלתה לכד יין – ממשילה ילתא את החכמים לסמרטוטים שלא יכולים להוליד או להניב דבר בעל ערך.
