שבטי ישראל בצבעים
במדבר התחלקו בני ישראל לשנים עשר שבטים, ולכל שבט דגל, סמל וצבע משלו המבטא את ייחודו. כך כל שבט גם מזהה את ביתו
כיצד היה סידור הדגלים במחנה ישראל במדבר?
שנים עשר שבטים נחלקים לארבעה דגלים, שלושה לכל רוח ורוח מארבע רוחות העולם. והיו להם שנים עשר דגלים, דגל מיוחד לכל שבט ושבט. והיו הדגלים שונים זה מזה.
יהודה צבע דגלו כעין השמיים ומצויר בו אריה. יששכר צבעו דומה לכחול ומצוירים עליו שמש וירח, כי היו בקיאים בתקופות ומזלות. זבולון צבעו לבן, סימן לעושרו שהכסף לבן ומצוירת בו ספינה.
וכן על זו הדרך, צבע וציור לכל שבט ושבט במחנה דרום, במערב ובצפון.
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, התחיל משה מצר, אמר: עכשיו עתידה המחלוקת להינתן בין השבטים, אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אני רוצה רק בדרום, וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט, מה אני עושה?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, מה אכפת לך? אין צריכים לך, מעצמם הם מכירים דירתם.
האם אפשר לדמיין חלוקה הוגנת, כזו שלא נמצאת בסכנה להתלקח לריב, מחלוקת או סתם קנאה?
המדרש עוסק באופן שבו נחלקו השבטים למחנות בעת מסעם במדבר. במרכז המחנה שכן המשכן, וסביבו הסתדרו המחנות לפי שבטים. לכל שבט היה מקום קבוע – בצפון, בדרום, במזרח או במערב. דגל השבט סימן את מקומו והדגל תיאר תכונה אופיינית ומיוחדת לשבט זה באמצעות הצבע והאיור. כשמשה נדרש להודיע על המקומות הקבועים, הוא מפחד שהחלוקה תוביל לוויכוח, לתלונות ולדרישות שונות ומשונות. אבל הקדוש ברוך הוא מרגיע אותו. הדגל של השבט, מקום המגורים של כל משפחה ומשפחה, יתקבל על כולם בלי בעיות. מדוע? כי כל משפחה מזהה את עצמה, אם בזכות הדגל או בזכות טביעת עין, והיא תהיה מרוצה בחלקה. מן ההצמדה בין תיאור הדגלים לשיחה בין משה והקדוש ברוך אפשר ללמוד שאולי כאשר כל שבט ומשפחה מכירים את הייחוד שלהם, את הסיפור המלכד שלהם, הם יכולים לשמוח בחלקם ולהיות מרוצים מהמקום הקבוע שלהם.
