הסיפור

בימי נעוריו עסק רבי שמחה בּוֹנִים מפְּשִׁיסְחַא במסחר ונהג לנסוע לעיר הנמל דנציג למכור עצים.
פעם אחת השאיר אצלו אחד מעמיתיו הסוחרים את בנו כדי שישגיח עליו, והוא בתמורה מכר את עציו של שמחה בּוֹנִים הצעיר. בלילה נעלם לפתע הנער. שמחה בּוֹנִים חשב בלבו שהנער הלך לבית זונות, והלך לשם לחפשו.
באולם הכניסה לבית הזונות עמד פסנתר ולידו פסנתרנית. שילם לה שמחה בּוֹנִים וביקש ממנה לנגן יצירה שידע שיש ביכולתה להוציא אדם ממקומו. לשמע היצירה יצא בן הסוחר מן החדר הפנימי. שמחה בּוֹנִים עשה את עצמו מופתע לראותו ואמר לו "הו! אתה כאן? בוא מהר, סוחרים הגיעו לקנות את העצים."
בן הסוחר הלך אתו והחוויר מרוב בושה. שמחה בּוֹנִים הרגיש בכך ועשה את עצמו כאילו התנהגותו של בן הסוחר אינה מפריעה לו, ושיחק אתו בקלפים עד שבן הסוחר נרגע.
למחרת הלך אתו שמחה בּוֹנִים לתיאטרון אבל לא צפה בהצגה אלא שכב בתא הצפייה בפישוט ידיים ורגליים ואמר תהלים בהתלהבות. כך הוציא את הנער מן החומר אל הרוח עד שנעשה בעל תשובה.
ואמר ר' שמחה בּוֹנִים שהגיע למדרגתו הרוחנית הגבוהה דווקא מהמקומות הנמוכים, כי השכינה נמצאת בכל מקום, ואפילו במקומות הנמוכים ביותר נמצאים ניצוצות ורסיסים של קדושה. ואם בא רק אחד ללקט במקום זה את ניצוצות הקדושה, יכול הוא לקחת לבדו את הכול. "כך אני – לבדי נטלתי את כל הניצוצות שנמצאו במקומות אלו, וכך הגעתי לאן שהגעתי."|

---

על הסיפור

בדרך כלל מתאפיין העולם החסידי בהסתגרות מול תרבות ההשכלה. ר' שמחה בּוֹנִים מפְּשִׁיסְחַה הוא דמות יוצאת דופן בהקשר הזה. הוא נוסע כסוחר לעיר הנמל הרב-תרבותית דנציג, הוא פוקד את התיאטרון ובקיא ביצירות מוזיקליות. בסיפור זה מתבטא רוחב האופקים שלו דווקא ביכולתו החינוכית לדאוג לבן לווייתו הצעיר ולשמר את נאמנותו לתרבות היהודית ולאלוהים.
אנחנו פוגשים בסיפור את שמחה בּוֹנִים הצעיר לפני שהפך למנהיג חסידי, והשליחות החינוכית שלו אינה קשורה לתפקיד רבני: הוא סוחר שהתבקש להשגיח על בנו של חברו הסוחר.
עובדה זו אינה מקרית, היא משקפת גם את דרכו החינוכית של שמחה בּוֹנִים הצעיר. כאשר הוא מחלץ את הנער מבית הזונות שאליו הלך, הנער מתבייש ממנו. בושה זו מעידה על רגש האשמה שהנער חש כלפי שמחה בּוֹנִים, והיא מעידה על כך שהוא רואה בשמחה בּוֹנִים סמכות מוסרית. אך ר' שמחה אינו מנצל את סמכותו החינוכית כדי ללבות את תחושת האשמה של הנער, אלא מעדיף לצנן אותה ולהתקרב אל הנער. כך, מתוך אותה קִרבה הוא יכול להחזירו למוטב.
מאחורי עמדתו החינוכית של שמחה בּוֹנִים הצעיר עומדת תפיסה קבלית ולפיה האלוהות אינה נמצאת רק בקרב שומרי התורה והקדושה. לפי תפיסה זו, ניצוצות של אלוהות פזורים בכל רחבי הבריאה, ומי שיודע לאסוף אותם ולחברם לשורש שלהם יכול להפיק קדושה מהמקומות הכי נמוכים שיש. בסיפור אנחנו רואים את שמחה בּוֹנִים נכנס אחרי חניכו ללא מורא למקומות שנחשבים זרים ליהודים, כמו בית הזונות או התיאטרון. הוא משתמש בהיכרות האינטימית שלו עם תרבות העיר הגדולה כדי למצוא ניצוצות אלוהיים גם במקומות הללו, ובכך הוא רואה את הישגו הרוחני הגדול ביותר.