רשימה של ניאוף
מהי רשימת הניאוף שראה הבעש"ט בגיסו? הבעש"ט בראייתו הרוחנית מבחין כי גיסו לא עמד בנדר שקיבל על עצמו לפרוש מאשתו, ורק לאחר תיקונים שעשו השניים, הוסר מעל הגיס אותו סימן ניאוף שמימי.
פעם ראה הבעל שם טוב בראייתו הרוחנית סימן של ניאוף על גיסו, רבי גרשון מקִיטוֹב. הצטער הבעש"ט מאוד ותמה לפשר הדבר, אך התבייש לדבר על כך עמו. בסופו של דבר התגבר על הבושה ואמר לגיסו: "דע שראיתי עליך סימן של ניאוף."
"שקרן אתה!" הגיב ר' גרשון בכעס, ואף הכה את הבעש"ט.
"בבקשה ממך, המתן לי עד מחר," אמר לו הבעש"ט. "אמנם דבריך נאמנים עליי, אך מה אעשה ועיניי רואות עליך סימן של ניאוף."
בלילה ייחד הבעש"ט ייחודים, עסק בתפילה ובהתבוננות שהעלו את נשמתו לעולמות עליונים, ובעקבות זאת נודע לו פשר הסימן שראה. למחרת אמר לר' גרשון:
"נודע לי שקיבלת עליך לפרוש מאשתך, אך לא קיימת זאת. יודע אני גם, כי הרמב"ם אמר שדבר זה נחשב כמין נדר, ואדם שעשה כך, אשתו אסורה לו כשם שאמו אסורה לו. דבר זה אינו מופיע בספרו של הרמב"ם, כיוון שהוא אמר אותו בשמים, לאחר מותו, ואני שמעתי את הדבר.
אמנם הדבר שעשית אינו חטא גמור, אך די היה בו כדי לעורר עליך את רישומו של קרי לילה שאירע לך בעבר, וזה פשר הסימן שאני רואה עליך."
ר' גרשון הודה בצדקתו של הבעש"ט והסביר לו שלא קיים את דבריו, משום שרצה לקבל את הסכמתה של אשתו לנסיעתו לארץ ישראל, ולא היה יכול לפייסה בהיותו פרוש ממנה. לאחר מכן עסקו שניהם, הבעש"ט ור' גרשון, בתיקון הפגם הרוחני עד שסר סימן הניאוף מעליו. מספרים כי מאותה התחברות של ר' גרשון ואשתו נולד תלמיד חכם חשוב, שנודע כמי שלא ראה קרי לילה מימיו.
ברקע הסיפור עומדת החתירה הרוחנית המתמדת לטהרה, כאשר על קשת המקרים הפוגמים טהרה זו ניצבים מצד אחד הניאוף, הנחשב לחטא גדול ולטומאה חמורה, ו"קרי לילה", מלשון מקרה (על-פי דברים כג, יא), תופעה טבעית ולא רצונית, ומכאן שגם קלה יותר.
הסיפור עמום ביותר וקשה להבין את פרטיו. להלן הצעה: הסיפור מציג את ר' גרשון כאדם שחתר לטהר את עצמו גם מטומאת הקרי, ואף התענה בצום ממושך לשם כך, ובשלב מאוחר יותר בחייו – מתוך אותה מגמה – אף קיבל על עצמו שלא לחיות חיי אישות עם אשתו. לימים מצא ר' גרשון לנכון לחזור בו מהנדר שקיבל על עצמו, כי רצה לפייס את אשתו ולהגיע עמה להחלטה משותפת בקשר לנסיעתו לארץ ישראל. מעשה זה לא נחשב בעיניו לפגם, שהרי רק מתוך חומרה יתרה שהחמיר עם עצמו נמנע מלהתייחד עם אשתו ואין בכך כל איסור, אך הבעש"ט אומר לו שבראייתו הרוחנית ראה שמעשה זה עורר עליו את רישומה של טומאת הקרי הנושנה וחרט בו סימן של ניאוף. לכן, שני הגיסים עוסקים יחד בתיקונו של הפגם, ומאמציהם נושאים פרי גם במישור הגלוי – הבן שנולד מאותו חיבור היה טהור במיוחד, ואמרו עליו שלא ראה קרי מימיו. לשם השוואה, מדובר בשבח שחולקים חז"ל ליעקב אבינו עצמו (בראשית רבה, פרשה עט סימן א).
ייתכן שהמסר הוא שהשאיפה לחיים טהורים ו"סטריליים" לחלוטין אינה מביאה לתוצאות הרצויות. בעמל עקבי ומתמשך ניתן להתעלות בהדרגה, לזכות לטהרה ואף לתקן את פגמי העבר, אולם לשם כך יש צורך לנקוט גישה מתונה יותר.
