ריב ההרים על התורה
לפני מתן תורה רבו ההרים, וכל הר רצה שהתורה תינתן עליו. מדוע נבחר הר סיני?
כאשר שביקש הקב"ה לתת תורה לישראל על ההר, באו הרים רבים לבקש את התפקיד.
בא הר כרמל מספרד,
ובא הר תבור מבית אלים.
כמו שנאמר: "כתבור בהרים וככרמל בים יבוא" (ירמיה מו יח).
אמר הר תבור: אני נקראתי לבוא, עליי נאה שתשרה שכינה, כי אני גבוה מכל ההרים ולא ירדו עליי מי המבול.
והר כרמל אמר: אני נקראתי לבוא, עליי נאה שתשרה שכינה, כי עליי עברו בני ישראל את הים.
אמר הקב"ה: שניכם נפסלתם מלפניי בגבהות הלב שיש בכם.
אני רוצה דווקא את הר סיני שהוא שפל מכולכם.
בניגוד לאינטואיציה האנושית המזהה כריזמה, ביטחון עצמי ומעשים מרשימים עם גדולה פנימית וחוכמה, האגדה מציגה את ההיפך: הקדוש ברוך הוא מחפש הר אבל בוחר דווקא בנמוך מביניהם. נמיכות הקומה – הפיזית והפנימית – של הר סיני אינה חיסרון שאפשר להתגבר עליו, אלא היא הסיבה לגדלותו. על התבור והכרמל אולי התרחשו בעבר מאורעות היסטוריים, אך הקריטריון הזה אינו מספיק בשביל להיות המקום שבו תינתן התורה, להיפך – ההחצנה של זה מעידה על גבהות לב ובכך פוסלת אותם מהתפקיד.
האגדה היא אלגוריה ליכולת של אדם ללמוד יותר ולהכיל יותר תורה ודעת ככל שהוא עניו. מי שיש לו ביטחון בעצמו ובידיעותיו, עשוי לזלזל בידע או בדעות שישמע מאחרים וכך לא יוכל להתפתח. זאת בניגוד ללימוד תורה, שהדרך המסורתית לרכוש אותה היא מתוך חברותא ושיח.
