הסיפור

כשהיה רבי יצחק מאיר מגור ילד כבן שלוש, חלה מאוד ומצבו היה מסוכן. בייאושה יצאה אמו, חיה שרה, אל הרחוב ושם עמדה ובכתה.
פתאום עמד לידה איש לבוש בלבוש מודרני, כגרמני, ועל צווארו תלוי תרמיל מסע עשוי עור. "מדוע את בוכה כל כך?" – שאל האיש. כשסיפרה לו אמר: "אני רופא, ויש בתרמיל שלי סמי מרפא."
הביאה אותו חיה שרה אל ביתם, והאיש עשה מה שעשה והוטב לילד. כשנודע בעיר על הרופא החלו לבוא אל הבית כדי להזמינו לביתם של חולים נוספים. אבל הרופא פתאום נעלם. חיפשו אותו בכל העיר ולא מצאו.
לימים אמר ר' יצחק מאיר כי היה זה אליהו הנביא: "אבי, שהיה במקום, לא ראה כי זה אליהו הנביא. ידע אבי כי לאליהו יש אזור עור שהוא כורך על מותניו, כפי שכתוב. ולא ידע כי לפעמים, בשביל החולים, תלוי האזור על צווארו."

---

על הסיפור

אליהו הנביא מופיע בסיפורים יהודיים רבים כאדם ה"מתגלה" בצורות ובתחפושות שונות, והוא בא לסייע במקרים דחופים וחמורים. בסיפור זה הוא מתגלה כרופא הלבוש כאדם מודרני ו"מערבי" (גרמנית – "דייטשל"), שהתרחק מן המסורת היהודית.
נרתיק העור שהיה תלוי על צווארו מתברר כ"אֵזוֹר העוֹר" שהיה על מותניו של אליהו (מלכים ב א, ח), ששינה מעט את צורתו והפך למין נרתיק של תרופות.
העובדה שאליהו שינה את לבושו ואת מראהו מעידה על ריבוי הצורות שבו ה"צדיק" או הקדושה יכולים להתגלות. המראה ה"חילוני" של אליהו יכול לתעתע. לעתים עלינו לראות מבעד ללבוש החיצוני שעשוי להסתיר את המהות שמתחתיו.
ר' יצחק מאיר מעיד על עצמו שהוא הצליח להבין ולראות מבעד ללבוש שהשתנה, אך אביו לא הצליח, כי ציפה לראות את אליהו בלבוש מסוים ומובהק.