רועד בחושך
תעצומות נפש יכולות להיות עניין להתגאות בו, ולכן מעדיף היהודי הקדוש מפשיסחה להסתיר אותן מעין הציבור. בכך מגלה היהודי הקדוש לא רק צניעות אלא גם שליטה מוחלטת ברגשותיו.
כשם שידע היהודי הקדוש להתלהב מתוך דבקות רבה, כך ידע לעצור ולכבוש את דבקותו.
פעם אחת בא היהודי הקדוש אל בית רבו, החוזה מלובלין, בשעת בין הערביים של הסעודה השלישית בשבת. עמד היהודי הקדוש בין החסידים ומרוב דבקותו התחיל לרעוד כאדם שאחזה בו הקדחת.
בגלל החשכה לא ידעו החסידים כי הוא היהודי הקדוש, וגערו בו: "הרי אתה רועד מקדחת, לך הביתה ושכב במיטה!"
זמן מה אחר כך יצאה השבת, והדליקו את נר ההבדלה. מיד לכשעלה האור בחדר, הפסיק היהודי הקדוש לרעוד ועמד שָלו כמו יתר החסידים.
מספרים סיפורים רבים על גדולי החסידות שהגיעו לעוצמות רוחניות של דבקות עד שכל גופם רעד. אך היהודי הקדוש אינו משתמש במצב הגופני שאליו הוא מגיע כדי לפאר את עצמו. הוא רועד דווקא בחושך, וכשמאיר האור הוא מסתיר את העדויות למצבו הרוחני המשולהב.
הסיפור עוסק בכך שכשם שחשוב להרגיש ולהתלהב, כך חשוב גם לדעת לשלוט בעוצמת הרגש.
