רוח הקודש ודין התורה
ר' אברהם יהושע השל מאפטא רואה ברוח הקודש שלו שהאנשים שהעידו על האישה כי זנתה הם עדי שקר, ובצעד יוצא דופן מצליח לגרום להם להודות בשקריהם.
מעשה בשתי משפחות שהיה להן עסק בשותפות. הייתה אחת הנשים מוכשרת ומוצלחת במסחר יותר מחברתה. אמרה לאישהּ: "מה אנחנו מרוויחים מן השותפות? הרי את עיקר הרווח אני מביאה, והשותפה כמעט שאינה מועילה. ניפרד מהם." הסכים האיש וכך עשו.
אלא שדווקא האישה שהייתה בטוחה ביכולתה לא הצליחה בעסקים, ואילו גורלה של חברתה שפר עליה ועסקיה עלו יפה. קינאה האישה בשותפתה לשעבר ורצתה לפגוע בה. מה עשתה? שכרה אנשים שיעידו בפני בית דין עדות שקר על כך שהאישה זנתה ומחויבת להתגרש. העידו עדי השקר בפני בית דין, ובית הדין פסק שעל האיש לגרש את אשתו.
האישה ידעה שהצדק עמה ושהעדים משקרים ולכן אמרה לאישהּ: "לפני שאנחנו מתגרשים, בוא אתי לרבי מאפטא." הסכים האיש והשניים נסעו יחד לאפטא וסיפרו לרבי אברהם יהושע השל מאפטא את סיפורם. ראה הרבי ברוח הקודש שהאישה דוברת אמת, אבל ידע שבית הדין שפוסק על פי דין תורה פסק כנגד דבריה. קרא הרבי לבנו, רבי יצחק מאיר, ואמר לו: "איצ'ה מאיר, צא והכרז ברבים שאין לתרום לי כסף, אפילו לא מטבע אחד, כי רוח הקודש שלי מתנגדת לדין התורה, ואם כך אין זה רוח הקודש."
כשאמר הרבי את דבריו באפטא, התחילו עדי השקר והאישה ששלחה אותם לסבול מתסמינים של קדחת: רעד, הזעה מרובה וצמרמורות, ומיד נסעו גם הם לאפטא והודו שהעלילו על האשה עלילת שווא והעידו עדות שקר. חזר הרב וציווה על בנו: "איצ'ה מאיר, צא והכרז ששוב מותר לתרום לי כסף כי עכשיו רוח הקודש שלי שווה לדברי התורה הקדושה."
הסיפור מעמיד את הרבי מאפטא כבעל יכולות יוצאות מגדר הרגיל של ידיעת האמת הנסתרת מאחרים, אך למרות זאת הוא מקפיד לכבד את הכרעת הדין. הכרעת הדין מבוססת על הכלל "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (תלמוד בבלי, סנהדרין, דף ו ע"ב). לפיכך, מכיוון שהדיינים אינם יודעים שהעדים הם עדי שקר, פסק הדין שלהם מוצדק. הדין אמנם מבוסס על שקר אך ר' אברהם יהושע השל אינו נחפז להעמיד את האמת שהתגלתה לו למעלה מפסק הדין השגוי אלא להפך. מכיוון שהתורה מצווה על קיומו של הליך משפטי סדור, לא זו בלבד שהרבי רואה את ההליך הזה כמחייב אלא הוא אף מטיל ספק בערכה של רוח הקודש שלו עצמו. בכך הוא מכריז שהתורה אינה מתמצה במעשי נסים ובגילוי סודות. הערך של שמירת חוקי התורה עולה על ערכה של השגת האמת בדרכים היוצאות מגדר הרגיל, ורוח הקודש שלו אינה מקנה לו כל יתרון אם היא סותרת את דברי התורה.
