רבן שמעון בן גמליאל נגד יוקר המחיה
נשיא ישראל רגיש למצוקת הנשים העניות ונאבק בעליית המחירים באמצעות שביתת שינה ופסיקה הלכתית חדשנית
פעם אחת עלו מחירי זוגות היונים הנדרשות לקורבן שמביאה האישה לאחר לידתה, והגיעו לסכום גדול של כמה דינרי זהב.
כששמע על כך רבן שמעון בן גמליאל, הכריז מייד: נשבע אני בבית המקדש שלא אשן הלילה עד שיֵרד המחיר לדינרי נחושת בודדים. נכנס רבן שמעון בן גמליאל לבית הדין ולימד: גם אם צברה האישה מספר מקרים המחייבים בקורבן, תוכל להביא קורבן אחד ותהיה טהורה ותותר לה אכילת זבחים מן המקדש, ויתר הקורבנות לא יהיו עליה חובה.
מייד ירדו מחירי היונים ועמדו על רבע דינר נחושת בלבד.
מנהיג לא נמדד רק בכבודו ובהישגיו אלא גם, ואולי בעיקר, בקשב שלו למצוקות האדם הפשוט. רבן שמעון בן גמליאל, נשיא ישראל, אדם עשיר ומנהיג דתי משפיע, יכול היה לומר שכוחות השוק חזקים ממנו, אולם מצוקת הנשים העניות נגעה לו. עליית מחיר קורבנות הטהרה של אותן נשים השפיעה ישירות על חייהן ועל שלום ביתן, והוא החליט לעשות מעשה.
רבן שמעון בן גמליאל נוקט שתי פעולות במקביל. האחת היא הפגנה סמלית והקרבה אישית של נוחותו הגופנית כשהוא נשבע להדיר שינה מעיניו. והוא גם מוסיף ונשבע בכבודו של בית המקדש עצמו, ובכך מערב גם את קדושת המקדש במאמציו להורדת המחירים. מעבר לכך נוקט רבן גמליאל גם בפעולה כלכלית מובהקת: הוא פועל באמצעות כלי הפסיקה והמדרש שבידיו כדי לחולל ירידה בביקוש שתגרור ירידה במחיר, ומנהיג אפשרות של "איחוד תיקים", המפחית בצורה משמעותית את מספר הקורבנות שנדרשת להקריב כל אישה.בכך מציירת המשנה דמות של מנהיג נחוש, מעורב ויצירתי הפועל מתוך רגישות לחלש לעצב עולם הלכתי צודק.
מעניין שהנשיא בוחר להתערב לטובת המגזר החלש ביותר: נשים עניות בעולם העתיק. במעשהו מבקר הנשיא את מעמד הכהונה המושחת והשבע, אבל גם את מנגנון פסיקת ההלכה המדקדק בהלכה ופוגע בחלשים.
רבן גמליאל הוא במובן מסוים היפוכו של חוני המעגל בסיפור המפורסם: הוא נשבע ומגביל את עצמו מבחינה גופנית כדי לשנות את המצב, אבל לא פונה לנס שמימי אלא פועל פעולה לוגית-כלכלית כדי לחולל את השינוי שאליו הוא מייחל.
