הסיפור

בימים שבהם שהה רבי נחמן מבּרסלַב בעיר חיפה, בא אליו ערבי צעיר אחד, ישב לפניו ודיבר הרבה מאוד. ואולם ר' נחמן, שלא הבין את שפתו, לא ידע מה פשר דבריו. ובכל זאת, בכל פעם שהיה רבי נחמן יושב לסעוד, ביום ובלילה, היה בא אותו צעיר אל הרבי, וחיבב אותו מאוד.
פעם אחת בא הערבי ובידו כלי זין, כשהוא צועק בכעס גדול, ואולם ר' נחמן לא ידע מה הוא אומר. הייתה שם אישה אחת מרומניה, שהבינה את שפתו של הערבי. לאחר שזה הסתלק משם אמרה לר' נחמן, כי עליו למהר ולברוח מן הבית, כי בדבריו הזמין הערבי את ר' נחמן לערוך אתו קרב.
מיד ברח ר' נחמן אל ביתו של רבי זאב מטְשֶרני-אוֹסטְרַהא שגר אז בחיפה, ושם החביאו אותו בחדרי חדרים. אז בא שוב אותו הערבי ושאל: "היכן האיש, אִמרו לו שאני אוהב אותו מאוד! אני אתן לו חמורים וגם את הסוס שלי כדי שיוכל להצטרף אל השיירה הנוסעת לטבריה. אִמרו לו שאין הוא צריך לפחד עוד ממני."
אחר כך חזר ר' נחמן אל האכסניה, ובא לשם הערבי ולא אמר עוד דבר, אלא שתק וחייך, והיה אוהב את ר' נחמן אהבה רבה מאוד.
כל העניין היה תמוה מאוד בעיני הבריות. לימים אמר ר' נחמן, כי ייסורים גדולים התייסר מן האהבה שאהב אותו הערבי, אף יותר מן הכעס והשנאה של איש זה.
גם נודע שאמר ר' נחמן, כי סכנה גדולה הייתה לו עם אותו הערבי. ונדמה גם כי אמר, שהיה זה השטן בעצמו, שממנו ניצל בחסדי השם.

---

על הסיפור

הסיפור על קשריו המוזרים של ר' נחמן עם הצעיר הערבי הוא חלק ממכלול של סיפורים משונים ומתמיהים המתארים את ביקורו של ר' נחמן בארץ ישראל. בסיפורים אלה חוזרים ומופיעים מעשים חסרי פשר והתנהגויות משונות של ר' נחמן. יש בסיפורים נושאים שחוזרים על עצמם, כמו הקִרבה של ר' נחמן אל מקומות של סכנה, ואף התנהגויות שנראות כפריצת גדרות המוסר וההלכה. בהמשך לכך, היו שמצאו בסיפור זה רמזים לקשר בעל אופי מיני.
נראה כי ר' נחמן נמשך אל הסכנה, שמגלם הערבי הן בכעסו ובכלי הנשק שבידו, והן בחיבה המוזרה שחש אל ר' נחמן. התנהגות זו של ר' נחמן נתפסה בעיני החסידים כפעולה בעלת משמעות נסתרת, שהיא חלק ממאבקו של הצדיק בכוחות הרוע שבעולם.
באופן כללי ניתן לומר כי בסיפורי החסידים מתואר חיכוך הכרחי של הצדיק עם מקומות של רוע, טומאה ואיסור, כחלק מתהליך של "תיקון" ומאבק.