הסיפור

לרבי ינאי היה אילן שנוטה לרשות הרבים.
היה באותו מקום איש אחד שגם לו היה אילן שנוטה לרשות הרבים.
באו עוברים ושבים לאותו אדם ותבעו ממנו שיקצוץ אותו.
בא לפני רבי ינאי ושאל אותו מה הדין.
אמר לו רבי ינאי: לך עכשיו לביתך וחזור מחר.
בלילה שלח רבי ינאי אנשים שיקצצו את האילן שבבית שלו.
למחרת בא בעל הדין לפניו, ואמר לו רבי ינאי: לך קצוץ את אילנך.
אמר לו האיש: גם לך יש אילן שנוטה לרשות הרבים.
אמר לו רבי ינאי: לך וראה, אם קצצתי את שלי – קצוץ את שלך, ואם לא קצצתי את שלי – אל תקצוץ את שלך.
מה חשב רבי ינאי מלכתחילה ומה חשב לבסוף?
מלכתחילה לא קצץ רבי ינאי את אילנו כי חשב שנוח לבני רשות הרבים לשבת בצילו.
ולבסוף כשראה שבני רשות הרבים תובעים מאדם אחר לקצוץ את האילן – שלח שיקצצו גם את שלו.
ומדוע לא אמר ביום הראשון לבעל הדין: לך קצוץ את שלך ואחר כך אקצוץ את שלי?
מפני שאמר ריש לקיש: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

---

על הסיפור

אנחנו רגילים לחשוב על שופטים כמי שמנחילים את הצדק לציבור המדיינים לפניהם, אולם בסיפור שלפנינו הכיוון הוא הפוך: הדיין לומד מוסר מהמקרה המובא לפניו, ורק אז מרשה לעצמו להורות לאחרים מה לעשות.
בסיפור מוזכרים שני אילנות – ראשית מוזכר אילנו של הדיין והחכם המכובד רבי ינאי, ולאחריו מוזכר אילן של אדם מן השורה. במהלך הסיפור מתבהר כי במוקד הסיפור והדיון עומד האילן השני, הוא המתניע את העלילה. אם כן, מדוע המספר לא פתח בו? האמירה של ריש לקיש מבהירה את הסיבה לסדר: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" – האילן של ר' ינאי קודם כי תיקון שלו הכרחי לפני שייגש לשפוט בעניין האילן האחר.
קדימות אילנו של רבי ינאי יכולה גם לרמוז שהסיבה לפנות אליו למשפט היא דווקא בגלל האילן שלו. אולי בעל האילן השני סבר שהדיין ינהג בו כפי שנהג בעצמו, ויפסוק להשאיר את האילן במלואו. הוא לא פילל שדווקא פנייה זו תהיה הגורם לקיצוץ שני האילנות.