רבי יוסי וגרושתו
רבי יוסי הגלילי מגלה שבעלה השני של גרושתו התעוור והם מקבצים נדבות. הוא מתגבר על העלבון ומפרנס אותם למשך כל ימי חייהם
"וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" (ישעיהו נח, ז). "רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר – זוֹ גְרוּשָׁתוֹ.
לר' יוסי הגלילי הייתה אישה רעה שמבזה אותו לפני תלמידיו. אמרו לו תלמידיו: רבי, גָרְשָׁהּ שאין היא לכבודך. אמר להם: כתובתה מרובה ואין לי די ממון כדי לגרש אותה.
פעם אחת היה יושב ולומד יחד עם ר' אלעזר בן עזריה. כשסיימו ללמוד שאלו ר' אלעזר, האם כבודו מסכים שנעלה לבית? אמר לו: כן. כשנכנסו לבית הנמיכה אשתו את פניה ויצאה לה. ראו קדרה נתונה על הכיריים. שאל ר' יוסי את אשתו: האם יש בקדרה זו משהו? אמרה לו: יש בה פרפראות (מיני לפתן). הלך מצאה מלאה פרגיות. ידע ר' אלעזר בן עזריה מהו יושב ושומע, שאין דעתה עם בעלה. אמר לו: רבי, לא אמרה אלא פרפראות והרי מצאנוה מלאה פרגיות. אמר לו: מעשה ניסים.
כשסיימו לאכול ולשתות, אמר לו: רבי, גרש אשתך זו שאין היא לכבודך. אמר לו: כתובתה מרובה עליי ואין לי לשלם לה. אמר לו: אנו נשלם כתובתה וגרשנה. שילמו כתובתה וגירשה, והשיאוהו לאישה אחת טובה ממנה.
גרמו עוונותיה של אותה אישה והלכה ונישאה לשומר העיר, ולאחר ימים באו עליו ייסורים והתעוור. הייתה סובבת ומושכת אותו בכל שכונות העיר לבקש צדקה, ובשכונתו של ר' יוסי הגלילי לא הייתה מובילה אותו. אותו האיש מתוך שהכיר את עירו, אמר לה: למה אין את מובילה אותי לשכונתו של ר' יוסי הגלילי, שאני שומע שהוא עושה מצוות הרבה? אמרה לו: גרושתו אני, ואין בי לראות את פניו. פעם אחת הגיעו לאותה שכונה ולא רצתה להוליכו לבית ר' יוסי, התחיל בעלה חובט בה והיו מתבזים בכל העיר. הציץ ר' יוסי הגלילי וראה אותם מתבזים בשוק. נתן להם בית אחד משלו, והיה זן ומפרנס אותם כל הימים שהיו בחיים, על שום "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם".
הסיפור מציב בפנינו אתגר רגשי: לרחם על מי שפגע בנו. רגש החמלה של ר' יוסי כלפי אשתו הרעה גבר על רגשות כעס אנושיים שצפויים להיות במצב כזה, והוא בחר במצוות צדקה על פני הנטייה הטבעית של אדם להימנע מלהיפגש עם מי שמסב לו זכרונות קשים או אפילו לנקום בו. דמותו של ר' יוסי הגלילי מוצגת בסיפור כדמות לחיקוי בשל הכבוד המופלג שהוא נוהג באשתו, ללא קשר להתנהגותה כלפיו. הוא חס על כבודה ומנסה לתרץ את מעשיה מול חברו ורבו, ר' אלעזר, והוא תומך בה כלכלית גם כשהיא גרושתו.
בהקדמה לסיפור, מציג המדרש תפיסת עולם שמקבלת ביטוי גם בסיפור עצמו: "בַּר קַפָּרָא אָמַר: ראֵה בְּשָׂרוֹ כִּבְשָׂרֶךָ. אמר בַּר קַפָּרָא: אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי מִדָּה זוֹ, אִם לֹא הוּא בְּנוֹ, אִם לֹא בְּנוֹ בֶּן בְּנוֹ. דָּבָר אַחֵר". העולם הוא גלגל חוזר וגורלנו יכול תמיד להתהפך, מי שהיום הוא הנותן מחר הוא או מישהו מצאצאיו יהיה הנזקק". כך אכן קרה לדמויות בסיפור שלנו, ר' יוסי שנזקק לעזרתם הכלכלית של חבריו כדי להתנתק מהנישואים הרעים שלו – הפך לתומך כלכלית בעצמו בהמשך חייו. אשתו שביזתה את בעלה ולא נהגה בו בנדיבות כאשר היה לה בית מגן ובשר לתת, מצאה את עצמה מבוזה בשוק וחסרת כול.
בתלמוד הירושלמי (כתובות, פרק יא, הלכה ג) מופיע הסיפור אחרי אמירה על מחויבות האיש בכבוד אשתו גם לאחר סיום הקשר ביניהם, בין אם מדובר באלמנתו ובין אם בגרושתו. בימי הביניים נוסף המשך לסיפור, ובו ר' יוסי נשאר מחויב אחרי מותו כלפי אשתו השנייה שהתקשתה להיפרד ממנו. בהמשך מביא התלמוד הירושלמי גם את הסיפור גשם למרות הגירושין שמשבח גם הוא את הנדיבות של גרוש לגרושתו, ורואה בו צידוק לבקשת חסד אלוהי.
