הסיפור

רבי גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב, חזר מארץ ישראל לחוצה לארץ כדי לשדך את בניו. כשעבר את הים אמר: "כיוון שיצאתי לחוץ לארץ, אסע לבקר את גיסי הבעל שם טוב."
לפני כניסת השבת הגיע ר' גרשון אל הבעש"ט בשעה שהיה מתפלל מנחה של ערב שבת. ר' גרשון הצטרף אל התפילה, כשהוא מתפלל מתוך סידור בנוסח האר"י, כמו הבעש"ט. כשסיים ר' גרשון את תפילתו, עדיין עמד הבעש"ט בתפילה. למד רבי גרשון את פרשת השבוע, כמנהג "שניים מקרא ואחד תרגום" – קריאה כפולה בעברית בהוספת תרגום אוּנְקְלוֹס. כשסיים ר' גרשון את הלימוד, עדיין היה הבעש"ט עומד בתפילתו. ביקש ר' גרשון שיציעו לו מיטה ושכב לנוח.
לאחר זמן רב, כשסיים הבעש"ט את תפילתו, ישבו השניים לסעוד את סעודת השבת. בשעת הסעודה שאל אותו ר' גרשון: "מדוע הארכת כל כך בתפילתך? הנה אני הספקתי להתפלל כמוך מתוך סידור האר"י, כולל הכוונות שבו, לקרוא את פרשת השבוע 'שניים מקרא ואחד תרגום' וגם לנוח, ואתה עדיין לא סיימת. ולשם מה הרעידות והתנועות המשונות שעשית בזמן התפילה?"
רוצה היה ר' גרשון שיספר לו הבעש"ט את סודותיו, ואולם הבעש"ט רק צחק ולא ענה דבר.
ר' גרשון לא הרפה ושאל שוב: "מה היה לך שהארכת כל כך בתפילתך?"
לבסוף ניאות הבעש"ט להשיב לשאלתו ואמר: "כאשר הגעתי בתפילה למילים 'מְחַיֶה
מתים', כיוונתי את הכוונות והייחודים מתורת הנסתר. מיד החלו להגיע אליי אלפים ורבבות נשמות של מתים, כדי שאסייע להם בתיקון חטאיהם ואעזור להם למצוא מנוחה. היה עליי לשהות זמן מה עם כל נשמה ונשמה על מנת לברר מפני מה נדחתה ממקומה בעולם העליון. אחר כך אני מסייע במלאכת התיקון ומתפלל על הנשמה כדי להחזירה אל מקומה. אבל רבים הם כל כך! בשל כך עליי לטפל בהם לפי סדר מעלתם וחשיבותם. הלא אילו טיפלתי בכולם, היה עליי לשהות בתפילת עמידה שלוש שנים תמימות! ואולם, כאשר אני שומע את הכרוז בעולם העליון מכריז 'מקודש' 'מקודש', כלומר – שאי אפשר עוד לעסוק בתיקון נשמות, אני פוסע לאחור ומסיים את תפילתי."
כששמע זאת ר' גרשון, צחק ואמר: "אם כך, מדוע אליי לא באים כל המתים הללו?"
"אם תישאר אצלי שבת נוספת, אכתוב לך את הכוונות המיוחדות שיש לכוון בתפילה, ואז יבואו המתים גם אליך," אמר הבעש"ט.
וכך עשו. בשבת הבאה עמדו השניים להתפלל. הבעש"ט סיים את ה"קדיש" שלפני תפילת העמידה, ומיד החל ר' גרשון מקיטוב את תפילתו. אבל הבעש"ט עצמו לא עמד בתפילה, ובמקום זאת כיוון את שעונו והריח מעט טבק מן הקופסה. בכוונה המתין הבעש"ט, מפני שידע כי כשיגיע ר' גרשון אל ברכת "מחיה מתים" ויתחיל לעשות את הייחודים שכתב לו, ייפול עליו פחד גדול מאוד. ואכן, כשהגיע ר' גרשון למקום זה בתפילה, החלו לבוא אליו המוני מתים כמו עדר גדול של צאן. נבהל ר' גרשון מאוד והתעלף.
אז העירו הבעש"ט וציווה עליו ללכת אל ביתו ולנוח. לאחר מכן, כשישבו לסעוד את סעודת השבת בצוותא, שאל אותו הבעש"ט: "מדוע התעלפת?"
ענה לו ר' גרשון: "בעת שכיוונתי את הכוונות המיוחדות, החלו להגיע אליי עדרים עדרים של מתים, וזה הפחיד אותי עד מוות."
כששמע זאת הבעש"ט, אמר לאנשיו בדרך הלצה: "הכו אותו, שלא יצחק עלי שוב."

---

על הסיפור

א. בסיפור זה נחשף הפער שבין הבעל שם טוב לגיסו, ר' גרשון מקיטוב. ר' גרשון מתואר בכמה סיפורים חסידיים כאדם שהתנגד לשידוך של אחותו עם הבעש"ט, אך לבסוף גילה את סוד גדולתו של גיסו ונעשה חסיד.
ב. בסיפור מתגלה הבעש"ט כאדם העוסק בחכמת הנסתר, אבל גם הוא עצמו נסתר. עד שלא שאל הגיס, וחזר ושאל, לא סיפר הבעש"ט על מעשיו.
הסיפור עוסק ברעיון, שאינה דומה ידיעה, ואף עיסוק בחכמת הקבלה, למי שאכן חי את הדברים בפועל ממש. כשרבי גרשון מנסה לעשות כמעשה הבעש"ט, הוא מבין שהדבר אינו לפי כוחו.
בדרך זו הסיפור עוסק בפער שבין הידיעה החיצונית לחוויה בפועל. ר' גרשון הוא תלמיד חכם ידוע, אבל הבעש"ט הוא זה שחי את הדברים באמת. ואולי ניתן לומר בהכללה כי התנועה החסידית קוראת לאדם "לחיות" ולא רק "לדעת".
ג. הסיפור כולו מתובל בהומור. אנו עוקבים אחר השעמום והבוז שחש ר' גרשון כשראה את תפילתו הנרגשת של גיסו. הסיפור מסתיים בבקשה של הבעש"ט "להכות" – מעין טפיחת שכם ידידותית ומפיגת מתח – את גיסו, שזה עתה הבין את מעשיו. התנועה החסידית מתוארת כמתקיימת בין הרצינות (תיקון נשמות המתים) לבין הידידות והצחוק המשחרר.