הסיפור

רב אחד ביקש מרבי יהודה צבי מסטרֵטין שיספר לו מדברי התורה של רבו הנודע, רבי אורי צבי מסטרליסק, "השַׂרַף".
אמר לו ר' יהודה צבי: "תורתו של רבנו השַׂרַף היא כמו המָן שאכלו בני ישראל במדבר, שעליו נאמר שהיה נבלע בגוף עד שלא היה הופך לפסולת (תלמוד בבלי, יומא, דף עה עמוד ב)."
לאחר שהפציר בו עוד שיספר על רבו, פתח ר' יהודה צבי את חולצתו, הצביע על חזהו ואמר: "הבט אל תוך לבי, אז תדע מיהו רבי."

 

---

על הסיפור

מה לומדים מרב? לכאורה התשובה היא פשוטה: לומדים תורה, ידע. אבל כשמישהו שואל את ר' יהודה צבי מסטרֵטין מה למד מרבו, הוא אינו מצליח לענות על כך. מתוך שתי התשובות שלו אנחנו מבינים שמה שלמד הפך לחלק בלתי נפרד ממנו עד שאינו יכול להבחין בין אותו לימוד לעצמיותו. תשובתו של ר' יהודה צבי אינה מייחסת למורה תפקיד של הנחלת ידע, כי מה שנותר מן הרב בתוך התלמיד הוא אישיותו של התלמיד שהשתנתה.
במקום שהמילים אינן מדברות מבקש התלמיד לתת לגוף שלו לדבר, כאילו הוא אומר: "הרב שלי אינו נמצא במילים שאמר אלא במי שאני".

בזווית אישית

בפרשת השבוע מתואר מותו של יעקב, ואת ברכתו לבניו בטרם מותו. בתלמוד מובא, כי "יעקב אבינו לא מת", שהרי "זרעו בחיים". כלומר – הצלחתו של יעקב להעביר לילדיו את שמו ומורשתו משולה להמשך החיים לאחר המוות.

בסיפור החסידי הבא מעיד התלמיד כי רבו "לא מת" אלא חי בתוכו ובגופו ומלווה אותו תמיד:

רבי בתוך לבי
רב אחד ביקש מרבי יהודה-צבי מסטרֵטין שיספר לו מדברי התורה של רבו הנודע, רבי אורי-צבי מסטֶרליסק, "השָׂרָף". אמר לו ר' יהודה-צבי: "תורתו של רבנו השָׂרָף היא כמו המָן שאכלו בני ישראל במדבר, שעליו נאמר שהיה נבלע בגוף עד שלא היה הופך לפסולת" (תלמוד בבלי, יומא, דף עה עמוד ב). לאחר שהפציר בו עוד שיספר על רבו, פתח ר' יהודה-צבי את חולצתו, הצביע על חזהו ואמר: "הבט אל תוך לבי, אז תדע מיהו רבי."