הסיפור

אמר רבה בר בר חנה, במו עיניי ראיתי ראם בן יומו שהיה גדול כהר תבור, והר תבור כמה גודלו? ארבע פרסות. ואורך צווארו שלוש פרסות, והמקום שבו הוא מניח את ראשו גודלו פרסה ומחצה, וכשהטיל גלליו סכר (עצר) את הירדן.
אמר רבה בר בר חנה, במו עיניי ראיתי צפרדע בגודל מצודת הגרוניא, ומה גודלה של מצודת הגרוניא? שישים בתים. ובא תנין ובלע את הצפרדע, בא פשקצא (יצור מכונף בעל ראש אריה) ובלע את התנין, ועלה וישב בראש האילן, בוא ולמד מכך כמה רב כוחו של האילן. אמר רב פפא בר שמואל: אילולא הייתי שם, לא הייתי מאמין.
ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת היינו שטים בספינה וראינו דג אחד ששרץ יושב בנחיריו, ומת הדג והטילוהו המים לחוף, וגופתו החריבה שישים מחוזות, ואכלו מבשרו שישים מחוזות, ומלחו מהנותר שישים מחוזות, וגלגל עינו מילא שלוש מאות כדי שמן.
וכאשר שבנו לשם לאחר שנים עשר חודשים, ראינו שהם מנסרים קורות מעצמותיו ויושבים לבנות את הבתים שנהרסו באותם מחוזות.
ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת היינו שטים בספינה וראינו דג שהצטבר חול על גבו וצמח עליו עשב. חשבנו שזו יבשה ועלינו עליו ואפינו ובישלנו על גבו, וכאשר התחמם גבו מהאש התהפך הדג, ואם לא הייתה ספינתנו קרובה היינו טובעים.
אמר רבה בר בר חנה: פעם אחת היינו שטים בספינה, ושטה ספינתנו בין סנפיר לסנפיר של דג אחד במשך שלושה ימים ושלושה לילות. הוא שחה במעלה הזרם ואנו במורד הזרם. ואם תאמר שהספינה לא שטה מהר, הרי זו הספינה שעליה אמר רב דימי שהיא כה מהירה עד שבזמן שלוקח לקומקום להרתיח מים היא מתקדמת שישים פרסות, וכאשר פרש יורה חץ עליה – אין החץ משיג אותה.
אמר רבי אשי: הדג ההוא גילדן הים היה, ששני סנפירים לו.
ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת היינו שטים בספינה וראינו ציפור אחת עומדת בים והגיעו המים עד קרסוליה וראשה ברקיע. ואמרנו לעצמנו שכנראה המים שם רדודים ורצינו לרדת לצנן עצמנו, ויצאה בת קול מהשמיים ואמרה לנו: אל תרדו למים במקום זה, שפעם נפל שם גרזנו של נגר ועברו שבע שנים ועדיין לא הגיע לקרקעית הים, ואין זה משום שהמים עמוקים אלא משום שהמים סוערים.
אמר רב אשי: העוף ההוא זיז שדי הוא, שנאמר עליו "זיז שדי עמדי" (תהילים נ, יא).
לסיפורים הקודמים:
רבה בר בר חנה והספנים
רבה בר בר חנה והורמיז השד
לסיפור הבא: רבה בר בר חנה ומסעותיו במדבר

---

על הסיפור

סיפורים אלה הם חלק ממחרוזת אגדות רבה בר בר חנה (רבב"ח), הפותחת בשני סיפורים מפי יורדי הים. להסבר על כלל מחזור האגדות ראו שם.
משחר התרבות דמיינו בני אדם חיות ענק מופלאות – מהדרקונים והבסיליסק ועד יטי, ביג פוט והמפלצת מלוך-נס, בין השאר כביטוי לאימי היקום הלא נחקר. בששת הסיפורים שלפנינו מופיעות חיות ענק אגדתיות, המוכרות ממסורות יהודיות וחיצוניות: הראם הוא יצור ענק אגדי הנזכר מספר פעמים בתלמוד, ויש המזהים אותו עם הבהמות (או שור הבר), היצור האגדי שיאכלו הצדיקים בגן העדן. חברו בסעודת הצדיקים הוא הלווייתן (תנחומא ראה ו), שמתאים גם לתיאור דגי הענק המוזכרים בשלושה מן הסיפורים, כמו גם בסיפורים נוספים בהמשך. מטעם נוסף בסעודה הוא בשרו של זיז שדי (ילקוט שמעוני שמואל רמז, צ"ד).
היצורים הבולעים זה את זה הם יצורים מהמיתולוגיה הפרסית, לחלקם יש מקבילה במסורת היהודית: התנין נחשב לאחד היצורים שאלוהים סירס כי ראה שהוא עלול להחריב את העולם בכוחו, הפשקצא הוא מעין גריפון – יצור מכונף בעל ראש אריה, שנזכר כאחת החיות שראה דניאל בחזונו, והאילן הוא עץ החיים שגנז אלוהים בגן העדן לאחר שאדם וחוה אכלו ממנו, והוא חזק יותר מכל חיות הענק האלה יחד.
על כולם מעיד רבב"ח שראה אותם במו עיניו או שפגש בהם בעצמו במסעותיו. עדות זו מחזקת את קיומו של גן עדן והעתיד לבוא, שבו אלוהים מרסן את חיות הענק שמאיימות להרוס את הסדר בעולם, ומי שמרוויח מזה הם הצדיקים.