רבה בר בר חנה והספנים
רבה בר בר חנה מספר על גלי ענק מאיימים ועל שיחות בין הגלים שתיארו לפניו יורדי ים, שיש גורם אחד בלבד שמאיים עליהם
אמר רבה בר בר חנה: כך אמרו לי יורדי הים: גל שבא להטביע את הספינה, נראה כאילו יש בראשו מעין ציצית של אש לבנה, וכאשר אנו מכים אותו באלות שחקוקים עליהן שמות אלוהים, "אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה", הוא נח מזעפו.
אמר רבה בר בר חנה: כך אמרו לי יורדי הים: בין גל לגל – שלוש מאות פרסות, וגובהו של כל גל – שלוש מאות פרסות. פעם אחת היינו מהלכים בספינה, והגביהנו גל למעלה שלוש מאות פרסות, וראינו את מקום מושבו של הכוכב הקטן והיה גודלו כמקום שאפשר לזרוע בו ארבעים מידות של זרעי חרדל. ואילו הגביה אותנו הגל יותר – היה הכוכב שורף אותנו בלהטו. הרים גל אחד את קולו לחברו ואמר: חברי, האם הנחת דבר אחד בעולם הזה שלא שטפת? אבוא אני ואהרוס אותו. אמר לו חברו הגל: בוא וראה גבורתו של אדונך אלוהים, אפילו מלוא החוט חול לא עברתי, שנאמר "אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו" (ירמיהו ה, כב).
לסיפורים הבאים בסדרה:
רבה בר בר חנה והורמיז השד
רבה בר בר חנה וחיות הענק
רבה בר בר חנה ומסעותיו במדבר
בפרק בתלמוד העוסק בקנייה ומכירה של ספינות, מובא אוסף של סיפורי מסעות ודמיון, רובם מפי האמורא רבה בר בר חנה (רבב"ח). הסיפורים הראשונים אכן קשורים לשיט בספינה, אך בהמשך הוא מפליג גם למדבר. הרצף בין הסיפורים הוא אסוציאטיבי – חלקם מופיעים בגלל מוטיב דומה בתוכן לסיפור שלפניו (למשל סערה) וחלקם בגלל הדמיון הצורני. פרשנים רבים ניסו לעמוד על משמעות קובץ הסיפורים הללו, יש שתיארו אותם כעדויות אמת על מחוזות רחוקים, יש שפירשו אותם כחלום, ויש שניסו למצוא בהם מסר דתי או תרבותי.
שני הסיפורים שלפנינו חולקים גם תוכן וגם צורה דומים. שניהם הם סיפורים ששמע רבב"ח מפי מלחים מנוסים שראו פלאות. המשותף לשני הסיפורים הוא הבנתם של המלחים, נוכרים כנראה, שכוחות הטבע האימתניים היו עשויים להחריב את האנושות ואף את העולם אלמלא הפחד מאלוהים. את גלי הים האימתניים אפשר להרגיע באמצעות אַלָה עם שמות אלוהים. וגלי הצונאמי הקרבים לחוף הם כה ענקיים עד שהם מגיעים לכוכבים, אך הם אינם יכולים לשטוף את העולם בגלל הציווי האלוהי שלא לעבור את קו החוף אפילו כמלוא השערה.
