הסיפור

שילא בר אבינא, תלמידו הנאמן של רב, היה נוהג כל ימיו על פי פסקיו ההלכתיים של רבו.
לפני מותו של רב, עמד לפניו תלמיד אחר שלו בשם רב אסי.
אמר רב לרב אסי: לך אמור לשילא כי שיניתי את דעתי לגבי אחד מן הפסקים שלי, ולפיכך, עליו לשנות את מנהגו. המשיך רב ואמר: אם שילא לא יקשיב לך – 'גור' אותו, כלומר: נסה לשכנע אותו ולגרור אותו בדבריך.
אולם רב אסי לא שמע היטב את דבריו האחרונים של רב, וחשב כי רב אמר לו: 'גוד' אותו, כלומר: תכפה עליו בכוח לציית לדבריך.
לאחר מותו של רב בא רב אסי לרב שילא ואמר לו: עליך לשנות את מנהגך, רב אמר לי לפני מותו כי חזר בו מפסקתו.
אמר לו שילא: אינני מאמין לך. אם אמת היה הדבר שרב חזר בו, היה אומר זאת לי ולא לך.
לא שינה רב שילא ממנהגו.
בתגובה הכה אותו רב אסי.
אמר לו שילא: אתה לא מפחד שאשרוף אותך?
אמר לו רב אסי: איני חושש מן המוות. אני הוא איסי בן יהודה, שהוא איסי בן גור אריה, שהוא איסי בן גמליאל, שהוא איסי בן מהללאל. אני חי כבר מאות שנים. אני הוא מכתשת הנחושת שלא ישלוט בה רקב המוות לעולם!
אמר לו שילא: אני הוא שילא בר אבינא. עֱלי הברזל השובר את מכתשת הנחושת!
חלה רב אסי.
עשו כל שניתן בשביל לרפאתו: הכניסוהו למים חמים – והוציאוהו; הכניסוהו למים קרים – והוציאוהו;
אך שום דבר לא עזר וכעבור מספר ימים רב אסי מת.
הלך רב שילא ואמר לאשתו: הכיני לי תכריכים. אני חושש כי כאשר רב אסי יגיע לעולם המתים, ילך לרב ויספר לו דברים רעים עליי, ואני לא אהיה שם ולא אוכל להגן על עצמי.
הכינה לו אשתו תכריכים. לבש אותם רב שילא, ומת.
מיטותיהם של שני המתים – רב אסי ושילא – עמדו זו לצד זו.
האנשים שעמדו ליד המיטות ראו לפתע דבר מופלא: גבעולי הדסים החלו לרחף ממיטה אחת למיטה שנייה.
אמרו האנשים: מכאן ששני החכמים התפייסו בעולם האמת.

 

 

---

על הסיפור

רב, הרב הגדול, מת, וכעת עומדים שני תלמידיו בפני הקיר הבלתי נראה החוצץ בין החיים ובין המתים. מה בדיוק אמר רב לרב אסי לפני מותו? והאם בכלל דיבר עימו? את התשובה לשאלות אלו נשא עימו רב אל הקבר.
רב אסי הוא תלמיד נאמן. הוא עושה בדיוק את מה שהוא חושב שרבו ציווה אותו לפני מותו.
אך תגובתו של שילא מציפה בעיה עמוקה יותר מן הטעות בהבנת דבריו של רב. שילא בכלל לא מוכן להאמין שרבו הנערץ דיבר עליו עם חברו מאחורי גבו. הוא לא מוכן לקבל את התמונה שבה מצייר רב אסי את עצמו כמקורבו וכאיש סודו של רב, ואותו, את שילא, כמי שעומד מחוץ למעגל האינטימי של רב ותלמידו; מי שלא משוחחים עימו – אלא עליו.
בהמשך הסיפור אנו מגלים עד כמה עמוקה חרדתו של שילא מפני המצב שבו רבו וחברו מדברים עליו מאחורי גבו. לאחר שהוא גורם למותו של רב אסי, הוא מבין כי הוא אומנם ניצח במאבק האיתנים שהתנהל ביניהם, אך כעת הוא חשוף בדיוק למה שהיה כה בלתי נסבל עבורו. הוא נמצא בעולם החיים – ואילו רב אסי ורב נמצאים שניהם יחד בעולם המתים. שם, כך מדמיין שילא, יכפיש אותו רב אסי באוזני רב.
שילא לא מהסס. הוא נוטש את חייו ואת אשתו ועובר גם הוא לעולם המתים.
חרדתו של שילא להיות מי שעומד בחוץ, מי שאינו חלק מהמעגל הפנימי; החרדה מלהיות אותו אחד שמדברים על אודותיו בלי ידיעתו, מושכת את גיבורי הסיפור בזה אחר זה מעולם החיים אל עולם המוות.
תמונת ההדס מציעה נחמה קטנה בפני החרדה הזו. יש מקום, גם אם הוא לא כאן, שבו הדברים מתבררים. יש מקום שבו אפשר להבין את הטעויות ולתקן את הקצרים בתקשורת. מתברר שגם אחרי המוות אפשר להתפייס.