קללת – שילמת
הצדיק מנסה להיגמל מהרגלי הכעס והקללות שלו שלו ומעניש את עצמו.
מעשה בצדיק אחד שהיה רגזן. כשאנשים היו מתווכחים איתו לא היה עונה להם אלא מקלל אותם וגוזר עליהם עונשים, ואחר כך כשכעסו היה עובר – היה מתחרט על כך.
הלך לחכם אחד ושאל אותו: מה אעשה כדי שלא אעניש בני אדם?
אמר לו: קבל על עצמך שבכל פעם שתקלל ותעניש, תאמר לפני כן, או אחרי כן שקללתך לא תחול, וכך לא תעניש ולא תקלל, ותקיים את המצווה "ואהבת לרעך כמוך".
הצדיק לא רצה לקבל את עצתו של החכם וחשב על דרך אחרת: הוא קיבל על עצמו שבכל פעם שיקלל ויעניש הוא ייתן כמה מטבעות לצדקה. כך גם יניא את עצמו מלקלל אנשים ולהעניש אותם, ואם ייכשל לפחות יכפר על כך בצדקה.
הסיפור מייחס לצדיק כוחות-על. הוא יכול לקלל אנשים ובכך להעניש אותם. אבל גם לבעלי כוחות-על יש חולשות אנושיות (אולי אפילו חולשות-על). הצדיק מבין שהוא מקלל אנשים שלא מגיע להם עונש אלא אנשים שהוא עצמו כועס עליהם, וכשזעמו חולף הוא מתחרט על כך.
הוא פונה לחכם שיעזור לו, והחכם מציע לו להכריז שהקללה לא תחול, וכך הוא יקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך". הפתרון של החכם הגיוני וחכם, אבל הצדיק איננו מסתפק בו כי הוא מחפש פתרון שידבר אל היצר האנוכי שלו הגורם לו לכעוס ולקלל. לכן הוא בוחר בפתרון אחר: הוא קונס את עצמו לתת כסף לצדקה בכל פעם שהוא מעניש מישהו, ומאמין שזה ימנע ממנו את הכניעה לכעס.
