קונגרס הדמעות
כשהרצל הכריז על תוכנית אוגנדה בקונגרס הציוני, התכנסו מתנגדי התוכנית לטכס עצה. הרצל התעקש להצטרף לדיון הסגור כדי למנוע קרע בתנועה הציונית
בקונגרס השישי בבזל הכריז הרצל על תוכנית אוגנדה והתוכנית עלתה להצבעה. רבים התנגדו אליה בנחרצות אך דעת הרוב הייתה לקבלה. המתנגדים פרצו בבכי, פרשו בהפגנתיות והחליטו לכנס ישיבה מיוחדת בשעת לילה מאוחרת. הישיבה הייתה סגורה ושני סדרנים עמדו ליד הדלת ולא נתנו לעדת התומכים להיכנס. בפנים שאלו המתנגדים את עצמם: מה תפקידנו הלאה? האם להישאר בבזל ובקונגרס או לעזוב ולייסד הסתדרות ציונית חדשה, טהורה ונקייה?"
הרצל שמע שמתכנסת ישיבת מתנגדים והיה נחוש להשמיע בה את קולו. לאחר שעוכב בכניסה לאולם נכנס הרצל ושמע כיצד הנואמים שופכים אש וגופרית עליו ועל תוכניתו אך שתק.
לבסוף קיבל את רשות הדיבור ואמר: אנו חיים בתקופת פוגרום קישינב. כיצד נתמודד עם צרות ישראל ברוסיה ובכלל? הבטחות הסולטן הטורקי ריקות מתוכן, ממשלת אנגליה מציעה את אוגנדה, ואני מרגיש חובה להסכים להצעה כמקלט זמני! כשסיים לדבר השתררה באולם דומייה. כל המרירות ששררה במשך היום נגד הרצל חלפה. עמדתם בסוגיית אוגנדה לא השתנתה, אבל גילוי הלב של הרצל שינה את יחסם למנהיג התנועה הציונית.
למחרת, עם נעילת הקונגרס בשירת "התקווה", כולם, המתנגדים והתומכים, שרו אותה יחד באותה ההתלהבות.
מנהיגות טובה מקשיבה לדברי ביקורת ומעודדת דיון קשוב לבירור המחלוקת. תוכנית אוגנדה כמעט שהביאה להתפרקותה של התנועה הציונית. הדיון בהצעה היה סוער מאוד. בקרב הציונים מרוסיה ההתנגדות הייתה חריפה ורבים מהם אף פרצו בבכי לאחר ההצבעה. הסיפור מתאר את ההתרחשויות בלילה שלאחר ההצבעה. סדרנים שומרים על דלתות האולם שבו מתכנסת ישיבה שעלולה להוביל לפירוק התנועה הציונית ולא מניחים להרצל להיכנס. אחד הנוכחים בחדר מבין את גודל השעה ומחליט שיש לאפשר להרצל להשתתף בפגישת המתנגדים. הרי אם יאסרו על הרצל להשתתף בדיון, הרי זה כאילו הכריעו לעזוב את התנועה הציונית. אפילו בשעת מחלוקת כה עמוקה התגברו הנוכחים על סערת הרגשות והזעם והאזינו לדבריו של הרצל.
בפנייתו אל הנוכחים, רבים מהם תושבי רוסיה, הרצל נימק באריכות מדוע הוא סבור שאוגנדה היא הכרח. פוגרום קישינב זעזע את כלל היהודים. התוכניות להתיישבות בארץ ישראל מתקדמות לאט, ובינתיים יהודים רבים סובלים מפרעות. אפילו שמתנגדי תוכנית אוגנדה לא השתכנעו, הם הצליחו להבין את נקודת המבט שלו. גם הרצל הושפע מן התגובות הקשות, ולכן בנאומו האחרון בקונגרס השישי חזר והדגיש את זמניותה של תוכנית אוגנדה. הרצל היה מנהיג דגול מפני שידע להכיל ביקורת על ידי הקשבה עמוקה, מתן הסברים מנומקים ומכובדים, וגם לערוך שינוי עדין בתוכניותיו המקוריות לנוכח דברי הביקורת.
