ציפורני חזיר בחומת ירושלים
במהלך מלחמת האחים בין שני האחים החשמונאים, נשמר חוט דק של שיתוף פעולה למען אחדות העם. אך בעקבות עצה זדונית נקרע חוט זה, והארץ כולה הזדעזעה
לימדו רבותינו:
בזמן מלחמת האחים בין שני האחים החשמונאים הורקנוס ואריסטובולוס, היה מחנהו של אריסטובולוס בירושלים, והורקנוס העמיד עליו מצור וביקש לכובשו.
אולם כדי שלא תתבטל מצוות הקרבת קורבן התמיד, היו אנשיו של אריסטובולוס משלשלים בכל יום דינרי כסף בסל אל מעבר לחומת העיר, ואנשי הורקנוס היו מעלים אליהם כבש שישמש כקורבן.
במחנהו של הורקנוס היה זקן אחד שהיה בקיא בחוכמת היוונים.
מתוך היכרותו עם חוכמה זו אמר הזקן לאנשי הורקנוס כי עליהם להבין שהעלאת הקרבן לנצורים היא בעוכריהם, שהרי כל זמן שהנצורים עוסקים בעבודת המקדש, מגינה עליהם עבודה זו ושומרת עליהם מתבוסה.
ביום שלמחרת, כאשר הורידו מחנה הנצורים את סל הדינרים אל מחנה הצרים, העלו אליהם חזיר במקום הכבש.
הנצורים חשבו שמדובר בכבש, ולכן משכו ומשכו לאורך חומת העיר את החזיר.
כאשר הגיע זה לאמצע החומה, נעץ בה את טלפיו (או לפי נוסח אחר – צווח בחוזקה).
בו ברגע הזדעזעה ארץ ישראל כולה, ורעש אדמה הורגש למרחקים אדירים.
סיפור זה עוסק באחד הרגעים העגומים של ההיסטוריה היהודית: שני האחים החשמונאים, הורקנוס ואריסטובולוס, נלחמים ביניהם על כס הממלכה החשמונאית. מבחינה היסטורית מסתיים אירוע זה באופן עצוב: המצביא הרומי פומפיוס מנצל את ההזדמנות וכובש את הארץ, וכך באה לידי סיום הריבונות היהודית בארץ ישראל לאלפיים השנים הבאות.
מה מבקש המספר לספר לנו על אירוע זה?
בראשית הסיפור מתואר חוט התקווה הדק המאפשר את המשך קיומו של העם היהודי גם בעת מלחמת האחים. למרות השנאה והקנאה בין האחים, מוכנים הצרים על ירושלים להעניק למחנה הנצורים כבש אחד בכל יום. כך, ההבנה שלמרות הכול ישנו מרכז משותף ששני הצדדים גם יחד ערבים לו, שומרת על הסולידריות ועל שיתוף הפעולה בין הצדדים.
אולם התערבותו של הזקן קורעת באופן ברוטאלי את החוט המקשר בין הצדדים. ה'חוכמה היוונית' שבה הוא בקיא מאפשרת לו להתבונן על המצב באופן קר ומחושב מנקודת מבט חיצונית. הוא מבין כי שמירת הסולידריות בין הניצים גורמת גם לשמירה על שיווי המשקל ביניהם, ואינה מאפשרת לאחד המחנות להכריע את חברו. רק ניפוצה המוחלט של האחווה והפניית העורף לשותפות עשויים לאפשר למחנה הצרים את כיבושה האלים של העיר הקדושה.
נעיצת ציפורניו של החזיר בחומה, המשמש כמעין 'איל ניגוח' סמלי, מרעידה את היסודות שעליהם בנויה העיר ירושלים וארץ ישראל כולה. כאשר מופרת האחווה הבסיסית הופכות אפוא אובדן הריבונות והחורבן הבא בעקבותיה להתרחשויות בלתי נמנעות.
