צדק תמים
הרב ישועה בסיס מלמדנו כי תפילתו השגויה אך התמימה של עני נבער רצויה יותר מתפילת הקהל המגחך על טעותו של העני
חבורה גדולה התקבצה בבית הכנסת של הרב ישועה בסיס עם עלות השחר של ראש חודש אלול, וקול שירתה הצטרף אל קולם של אומרי הסליחות בכל רחבי העיר תוניס.
כשהגיעו אל הפיוט "עננו", שבו עונה הקהל "עננו" אחר כל שורה שאומר החזן, בקעה קריאתם את שערי השמיים. חזק מכל הקולות היה קולו של עני שהיה לבוש בלויים, שחזר בקול רם ובכוונה גדולה בכל פעם "עננו", "עננו", "עננו"…
בסיום הסליחות ניגש אליו הרב ישועה ושאל אותו: "ראיתי שענית בקול גדול ובכוונה עמוקה במיוחד בפיוט 'עננו'. מה פשר הדבר?"
השיב לו העני: "רציתי שלא נסבול מעוני השנה, ועל כן התכוונתי למשמעותה של המילה עני – נו! (נו = לא בצרפתית)."
כל הנוכחים פרצו בצחוק למשמע דבריו של העני. אך הרב ישועה היסה אותם: "דעו לכם שכל תפילותינו עלו השמיימה היום רק בזכות תפילתו."
במרכזו של הסיפור הפיוט "עננו". פיוט זה קרוי על שם המַעֲנה הקבוע של הקהל בסוף כל שורה. הפיוט בנוי על פנייה של החזן אל האל בשמותיו השונים – "עננו אלוהי אברהם", "עננו פחד יצחק", שהקהל עונה אחריה "עננו" – ענה אותנו, שמע תפילותינו ובקשותינו.
העני ככל הנראה דובר רק עברית בסיסית, ואינו את מבין את משמעותה של המילה "עננו", אך הוא מתרגם אותה לצרפתית, השגורה בפי יהודי תוניסיה. כך הופכת הבקשה למענה לתיאור המצב המתבקש: "עני, עניות, non".
העני הנבער מעוות את התפילה, אך כוונתו העמוקה ואמונתו התמימה מעניקה לתפילה משמעות חדשה. התמימות מאפשרת תפילה אותנטית, ומעניקה לתפילה מבע חדש ורענן.
טעותו של העני מעוררת גיחוך בקרב המתפללים. תמימותו היא בעיניהם ילדותית, וחוסר הידיעה של מילות התפילה ראוי בעיניהם לבוז. אך הרב ישועה סובר שכוחה של התפילה העילגת כנה יותר ונובעת ממקום עמוק יותר מזו של שאר המתפללים, ועל כן תפילה זו היא הפותחת את שערי השמיים לתפילותיהם של שאר המתפללים. דרך תגובתו החריפה של הרב ישועה למתפללים הוא מבקש לתקן לא רק את ה"בן אדם לחברו" של המתפללים ואת יחסם לעני, אלא גם את יחסם לעצמם ולאלוהיהם.
