צדקה וקשרים
מי קודם למי - עני שהוא בן למשפחה מכובדת או עני זר ואלמוני? ר' חיים מצאנז מעדיף לתת צדקה לעני מבני עירו על פני עזרה לבנו, שזקוק גם הוא לכסף.
כשבגרה בתו של רבי ברוך מגורליץ בא אל אביו, רבי חיים מצאנז, וביקש ממנו כסף להוצאות הנישואין. "אין לי כסף עכשיו," ענה לו אביו.
אחרי זמן מה באו גבירים עשירים לרבי חיים מצאנז ונתנו לו כסף רב. מיד ביקש הרב לקרוא לעני מרוד אחד מעירו, שהיה צריך להשיא את בנותיו ונתן לו את כל הכסף.
כשבא ר' ברוך לאביו, אמר לו: "תן לי את הכסף שנתנו לך הגבירים," ענה לו אביו: "כבר נתתי אותם לפלוני העני."
בכה ר' ברוך ואמר: "אבל אבא! גם אני צריך להשיא את בתי. למה העדפת איש זר על פניי?"
ענה לו אביו: "אתה אדם מכובד ומוכר, ואתה יכול ללכת למקומות שבם מכירים אותך ולאסוף את הסכום הדרוש לנישואי בתך. העני הזה לא מכיר אף אחד, אם אני לא אתן לו – מי ידאג לו?"
אם אנחנו מתלבטים למי ראוי לתת צדקה – לזר או לבן משפחה, אנחנו בוחנים בדרך כלל את המצב הכלכלי של הפונה אלינו: מהם הצרכים שלו ומהן אפשרויותיו הכלכליות. כאשר התנאים שווים, נראה שיש צידוק לתת לבן המשפחה ולא לזר. ר' חיים מצאנז מכניס נתון חדש למערכת השיקולים הזאת. הוא אינו שואל רק מהם הצרכים ומהן האפשרויות הכלכליות של המבקש, אלא גם מהם הקשרים שיש לו. בנו, הרב, אולי אינו עשיר אך לרשותו עומדים מעגלים חברתיים רחבים שהוא יכול להיעזר בהם כדי להיחלץ ממצב כלכלי קשה; עוניו של העני המקומי אינו רק מחסור בכסף אלא גם מחסור באפשרויות חברתיות שיסייעו לו להתגבר על מצבו.
ויש כאן עניין נוסף: כאשר ר' חיים מעדיף את העני הזר על בן המשפחה הוא אינו עושה את שיקולי הצדקה מנקודת המבט שלו עצמו, אלא דווקא מנקודת המבט של מקבל הצדקה.
