צדיק נסתר
חסיד פוגש צדיק נסתר ומנסה לעקוב אחריו, אך הצדיק אינו מניח לו להתקרב וגוער בו.
רבי נפתלי מרופשיץ נסע עם חסיד בשם אלימלך, והשניים ראו בדרכם איש נושא כד מים על כתפו. אמר ר' נפתלי: "הבט לשם אלימלך, גם זה אחד מל"ו צדיקים."
נסע ר' נפתלי לדרכו ואלימלך עקב אחרי האיש. ראה אלימלך שכל שעות היום שואב האיש מים לבתי המשפחות בעיר ובלילה ישן כאבן בבית המדרש.
שאל אלימלך למקום מגוריו של שואב המים. היה זה בית קטן ונמוך, ללא חלונות, בקצה העיירה, ודרך צוהר קטן ראה אלימלך שבלילה יש אור בבית. ביום לא ראה דבר. בשבת אחר הצהריים אמר אלימלך לעצמו: "יהיה מה שיהיה. אדפוק על הדלת, הרי יתנו לי להיכנס." אולם כשדפק על הדלת אמר לו האיש: "שוטה שכמוך, גם כך הראיתי לך יותר מדי."
סיפורים חסידיים רבים מספרים על צדיקים נסתרים ומרמזים לנו שהצדיקוּת איננה נמצאת דווקא אצל מי שידועים כצדיקים. גיבור הסיפור שלנו נענה לאתגר ורץ להתחקות אחרי סודו של הצדיק הנסתר. אבל הסיפור שלפנינו מלמד אותנו שגם להסתרה יש תפקיד חשוב. הצדיקוּת אינה נסתרת רק משום שהיא מחוץ לממסד החסידי אלא משום שמקורה הוא נסתר, סמוי, וצריך להישאר כזה. הצדיק הנסתר שבסיפור מלמד אותנו שהאופי של הצדיקוּת הוא לפעמים פרטי מאוד, ולא כל צדיק צריך להפוך לנחלת הכלל, ל"תופעה" שאמורה לספק את סקרנותם של חסידים.
