צדיק לרגע
בפעם הראשונה כשראה החוזה את שמו של אדם מסוים הוא ירק בבוז, וכמה שעות אחר כך שיבח והילל אותו. והסיבה - ברגעים שבהם עסק האיש במצווה הוא נחשב צדיק.
פעם אחת בחנוכה באו חבורה של חסידים אל החוזה מלובלין. אחד מן החסידים הושיט אל הרבי קוויטל, פתק בקשה, ובו נרשם שמו של אחד מידידיו. הביט הרבי בפתק ומיד ירק על הארץ.
התפלא החסיד ולא ידע מפני מה עשה כך רבו. לאחר מכן, בשעות הערב, שב החסיד אל בית החוזה והגיש לפניו שוב את אותו הפתק. בפעם הזאת הסתכל הרבי בפתק ואמר: "איש נפלא הוא זה ששמו מופיע כאן. הוא מאיר וזורח בכל העולמות".
אחר כך הסביר הרבי ואמר: "בפעם הראשונה שנתת בידי את הפתק שיחק האיש בקלפים. אבל כעת הוא מדליק את נרות החנוכה."
בחנוכה נוהגים לשחק משחקי מזל שונים, וביניהם משחקי קלפים. באופן כללי נרתעו החסידים ממשחקי הקלפים, שהיו מזוהים בעיניהם עם ביטול תורה, קלות דעת של חולין והפקרות.
בסיפור זה, האדם ששמו מופיע בפתק מתגלה בשתי צורות שונות לפני "החוזה" – שנקרא כך על שם יכולתו לראות אל תוך נפש האדם גם ממרחק. בפעם הראשונה הוא מתגלה כרשע בגלל משחק הקלפים. כמה שעות אחר כך הוא מתגלה כצדיק, כשהוא מדליק את נרות החנוכה. ובמילים אחרות – יש לבחון את האדם על פי הפעולה שבה הוא עסוק ברגע זה, ולא על פי אישיותו או מעשים שעשה בעבר. ברגע שבו אדם עוסק בפעילות טובה וחיובית הוא "מאיר" כמו נר חנוכה, והמעשים שעשה קודם לכך אינם צריכים להשפיע על היחס אליו.
