הסיפור

פעם אחת היה רבי אלעזר מהלך בדרך, ורבי פינחס בן יאיר הגיע מולו באותה הדרך.
נער חמורו של רבי אלעזר.
שמע זאת רבי פינחס ואמר: משמחתו של חמור זה אני למד שמייד אפגוש פנים חדשות.
כאשר פגש את רבי אלעזר, אמר: כעת השמחה שלמה.
ירד רבי אלעזר מן החמור ונשק לרבי פינחס.
אמר לו: אם דרך אחת היא לשנינו, נרכוב יחדיו, ואם לא – המשך לדרכך.
אמר לו: כיוון שמצאתי אותך, אצטרף אליך ונלך יחד.
תוך כדי שהיו הולכים הגיע זמן תפילה, ירדו והתפללו.
בעודם מתפללים נכרך נחש אחד על רגל חמורו של רבי פינחס, ונער החמור פעמיים.
לאחר שסיימו את תפילתם, אמר רבי פינחס: חמורי הצטער, הוא נענש על כך שהעביר אותי במקום מלוכלך בזמן ששפתיי הגו בדברי תורה.
אמר רבי פינחס לנחש: נחש נחש! לך וכרוך את עצמך במחילת החור!
מייד נפל הנחש ונעשה חתיכות חתיכות.
שאל רבי אלעזר את רבי פינחס: ועד כדי כך מדקדק הקב"ה עם צדיקים?
אמר לו רבי פינחס: ודאי. הקב"ה מדקדק עם צדיקים ושומר עליהם, ורוצה להוסיף להם קדושה על קדושתם, ולכן נענש החמור על שלא שמר את קדושתי. ונחש זה שליח הוא, ושליחים רבים יש לו לקדוש ברוך הוא, ובכולם הוא עושה שליחויותיו, אפילו בחיות השדה.

---

על הסיפור

הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים, הם חשובים בעיניו ולכן הוא שם לב לכל פרט ממעשיהם והתנהגותם ומתייחס אליו. הצדיק שבסיפור – רבי פינחס בן יאיר – מאמץ את אותה הגישה גם ביחס לעולם הטבע ובעלי החיים שסביבו. הוא מייחס משמעות להתנהגותם, ומפרש את מה שקורה להם כגמול על מעשיהם.
כבר מתחילת הסיפור ניכר שמנקודת מבטו של רבי פינחס גם לכל נעירת חמור יש משמעות, לעיתים של שמחה – כאשר היא מרמזת על המפגש המתקרב בין שני החכמים – ולעיתים היא של צער – כאשר נחש נכרך על רגלו של החמור בעת התפילה. אותה הגישה מתבטאת גם בתגובתו של רבי פינחס לנחש שנכרך על רגלו של החמור. הוא מפרש את המקרה כעונש על התנהגותו של בעל החיים שלא נהג כיאה לבהמתו של צדיק שאמורה להקפיד שלא ללכת במקומות מטונפים כאשר הצדיק הרוכב עליה לומד תורה. גם לגורלו של הנחש מתייחס רבי פינחס ברצינות: הנחש המעניש את החמור הוא בסך הכל שליח של הקדוש ברוך הוא ולכן הוא ראוי לרחמים.
רבי פינחס, שמזוהה בספר הזוהר עם מידת החסד, מתייחס באותה מידה של חסד גם לרבי אלעזר נכדו, גם לחמורו שלו, ואפילו לנחש – שאין מי שמזוהה יותר ממנו עם הרע והסכנה.