הסיפור

ה"חכם צבי", הרב צבי אשכנזי, רבה של קהילת האשכנזים באמסטרדם, הגיע לביקור אצל ידידו חכם משה חאגיז, שאיתו שיתף פעולה במאבק נגד השבתאות. המאבק המשותף קירב את שני החכמים, והם הפכו לידידים.
כשנכנס חכם צבי לביתו של חכם חאגיז עמד נדהם למראה הבית המטופח, הכלים הנאים והיופי שניכר מכל פינות הבית. חדר הסלון היה מואר ומבושם, וחכם חאגיז ישב על כיסא יפה ועל שולחנו ספרי לימוד.
ה"חכם צבי" המופתע שאל את חברו: "מה יש צורך לרב בכלים נאים כל כך?"
ענה לו רבי משה חאגיז: "כבודנו – כבודו."
ה"חכם צבי" התרגש לשמע תשובתו של רבי משה, ניגש אליו ונשקו על מצחו: "אשריך, ואשרי הדור ששומע לקולך."

---

על הסיפור

את דרכו של ה"חכם צבי", המופתע למראה ביתו המפואר של רבי משה חאגיז, מבטאת היטב המשנה במסכת אבות (פרק ו משנה ד): "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל, וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן".
דרכו של הרב חאגיז אחרת: הוא מסתייג מן הסגפנות וסבור שהפאר אינו בהכרח דבר שלילי, ובייחוד לרב המחובר בכל נימיו אל התורה. הסיבה לכך היא שבעיניו כבוד האדם כלפי עצמו וסביבתו מבטא את כבודו של האל הבורא אותו. כשם שכלי יפה מבליט את כישרונו של האומן, שיצר את הכלי, כך יופי האדם וכבודו מקרינים את כבוד האל.