פרצוף של תירוץ
מה מביא חסיד בחבורה של אנשים פשוטים לתפור לעצמו בגד משי? ומדוע נגעו החסידים בבגד עד שכמעט קרעו אותו?
אחד מחסידיו של רבי חיים מצַאנז עשה לעצמו בגד משי. ואולם הבד שממנו נעשה הבגד היה כה ישן וגרוע, עד שהיה נקרע בקלות. לבש החסיד את בגד המשי ובא אל בית המדרש. כאשר ראו חבריו את הבגד החדש החלו למשמשו בידיהם כדי לבדוק את טיבו. כעס החסיד כי הבגד עלול להיקרע, אך ככל שהתנגד – נמשכו ובאו חסידים נוספים ונגעו בבגד, עד שנעשתה מהומה גדולה.
באותה שעה נכנס רבי חיים אל בית המדרש ושאל על מה הרעש והמהומה. בא לפניו בעל הבגד וסיפר כי כועס הוא על החסידים, שהם ממשמשים בבגד המשי שעשה, וזהו בד ישן העלול להיקרע כשנוגעים בו כך.
כששמע זאת, אמר רבי חיים לחסידים: "מה אתם רוצים ממנו? הרי יש לו תירוץ טוב לכעסו. אבל הביטו נא וראו כיצד נראות פניו של אדם המסתמך על תירוצים."
כשמגיע חסיד בבגד יוקרתי שאיננו תואם את המרחב החברתי שבו הוא נמצא, ממשמשים החסידים את בגדו והוא עלול להיקרע. ר' חיים מצאנז עוצר את החסידים, אבל לא חוסך את ביקורתו מן החסיד בעל הבגד. על פי דבריו של ר' חיים, עצם העובדה שהחסיד נמצא במצב שעליו להסתמך על הסברים ותירוצים, משקף את העיוות שבמצבו. החסיד לובש בגד מהודר, שאינו תואם את הסביבה שבה הוא נמצא וגורם לתשומת לב מיותרת. הבגד עצמו מרמז על רברבנות וגאווה, שהרי מדובר במשי ישן, ולא בחומר יקר באמת.
"תירוצו" של החסיד מעיד על כך, שלמרות הצדק המסוים שבדבריו, הרי טעותו גדולה. אמנם לא ראוי שהחסידים יהרסו את הבגד, אך ראוי לאותו חסיד שיבין את הטעות שעשה.
אפשר שכאשר במהלך ויכוח אדם מוצא את עצמו בעמדת התגוננות – יהיה לו קשה להכיל ביקורת על מעשיו ולראות את הגיחוך שבמצב שאליו הכניס את עצמו.
