הסיפור

רבי יהודה הנשיא פתח את מחסני המזון שלו בשנות הבצורת.
אמר: ייכנסו למחסנים ויקחו כל אלו שלמדו תורה – בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי הלכה, בעלי הגדה.
אבל עמי הארץ, אלה שלא למדו כלל, לא ייכנסו!
פנה אליו רבי יונתן בן עמרם ואמר לו: רבי, פרנסני!
אמר לו רבי: בני, תורה למדת?
אמר לו רבי יונתן: לא.
אמר רבי: ומשנה שנית?
אמר לו רבי יונתן: לא.
אמר לו רבי: אם כן, בזכות מה אפרנסך?
אמר לו רבי יונתן: פרנסני כפי שהקדוש ברוך הוא מפרנס את הכלב ואת העורב.
פירנסו רבי.
לאחר שיצא רבי יונתן, ישב רבי והצטער ואמר: אוי לי שנתתי מהמזון שלי לעם הארץ.
אמר לפניו רבי שמעון בנו: אולי האדם הזה הוא תלמידך יונתן בן עמרם, והוא לא הזדהה כי הוא אינו רוצה ליהנות מכבודה של תורה?
בדקו ונמצא שאכן היה זה רבי יונתן בן עמרם.
אמר רבי: מעתה כולם יכולים להיכנס למחסנים שלי ולקחת.

 

---

על הסיפור

רבי יהודה הנשיא, המכונה בקיצור "רבי" הוא עשיר מופלג. הוא מחליט לחלק בעצמו ומכיסו אוכל לנזקקים, אך דואג לחלקו ללומדי תורה בלבד. מה בפועל היה הדבר שגרם לו לשנות את גישתו?
הטיעון של יונתן בן עמרם, שהסתיר את זהותו כדי לא ליהנות מלימוד התורה, היה שאוכל הוא זכות בסיסית שכולם ראויים לה, אפילו בעלי החיים הבזויים ביותר לתפיסת הגמרא – כלב ועורב. מכיוון שכך, לא יאה לעשות אפליה על בסיס זה.
נשים לב שלא הטיעון הזה הוא מה שגרם לרבי לשנות את גישתו. הוא ויתר למבקש באופן חד פעמי, אך פתיחת השערים נעשתה רק לאחר שגילה מי האלמוני שהוכיח אותו.
רבי עדיין נשאר אליטיסט, והתקשה לקבל דברי חוכמה ממי שנדמה לו כעם הארץ. רק לאחר שהבין שתלמידו הוא זה שאמר אותם – קיבל את דבריו, וזימן את כולם למחסניו.
ייתכן שלא השוויון החברתי הוא ששכנע את רבי. אולי, כפי שעולה מדברי שמעון בנו, עלה בו החשש שגישתו מאלצת אנשים להשתמש בכבוד התורה לצורך פרנסה, דבר המנוגד לתפיסת חכמים.