פרה שומרת שבת
נוכרי שרכש פרה משכנו היהודי התאכזב לגלות שהיא אינה מוכנה לעבוד בשבת. היהודי שכנע את הפרה לעבוד וחולל תמורה בנפש שכנו
מעשה ביהודי שהייתה לו פרה אחת חורשת.
כשהורע מצבו הכספי, מכר את פרתו לגוי אחד.
לאחר שקנה אותה הגוי, חרש עם הפרה בששת ימי החול וגם בשבת הוציאה שתחרוש עימו.
רבצה הפרה תחת העול, ולא הסכימה לחרוש.
היה האיש מכה אותה, והיא אינה זזה ממקומה.
הלך הנוכרי ואמר לאותו יהודי שמכרה לו: בוא, טול פרתך בחזרה. שמא היא חולה, שהרי כמה שאני מכה אותה – היא אינה זזה ממקומה!
הבין אותו יהודי שנהגה כך מפני השבת, כי הייתה רגילה לנוח בשבת.
אמר היהודי לקונה הגוי: אני בא אליך ומעמידה.
ניגש אל הפרה ואמר לה באוזנה: פרה, פרה, את יודעת שכשהיית ברשותי היית חורשת בימי החול ובשבת היית נחה. עכשיו שגרמו עוונותיי ואת ברשות גוי, בבקשה ממך עמדי וחרשי.
מייד עמדה והפרה וחרשה.
אמר לו אותו הגוי: אני מבקשך, טול פרתך! שעכשיו אצטרך בכל שבת לרוץ אחריך שתהא בא ומעמידה.
וחוץ מזה, איני מניחך עד שתאמר לי מה אמרת לה באוזנה. אני התייגעתי בה והכיתי אותה – ולא עמדה.
התחיל אותו יהודי מפייסו ואומר לו: לא כישוף ולא כשפים עשיתי, אלא כך וכך הסחתי לה, וסיפר לו מה אמר לה.
מייד התיירא הגוי ואמר: ומה אם פרה, שאין לה לא דיבור ולא דעת, הכירה את בוראה, אני שיצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי?
מייד בא והתגייר ולמד וזכה לתורה, והיו קוראים את שמו "יוחנן בן תורתה", בן הפרה, ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו.
הפרה, גיבורת סיפורנו, מסמלת את השפעת השבת על כל המרחב שעליו היא חלה. אף שאין לה תבונה, הפרה תופסת בכוח השפעה זו את משמעות יום המנוחה. היא יכולה לחוש בהבדל בין בעלות יהודי לבעלות גוי, בין מצב שבו יש לה יום מנוחה, למצב שבו היא עובדת כרגיל. התנהגות הפרה מפעימה כל כך את הגוי כי היא חושפת בפניו מעין אמת אוניברסלית שגם חיה יכולה לחוש. השפעה חזקה כזו יכולה להיות מיוחסת או לכוחות האלוהיים הבוראים או לכוחות כישוף, ומרגע שהבין שאין זה כישוף – נהג קל וחומר בעצמו וקיבל עליו את התורה.
