פירוש מחויט
מדוע קרא רבי שלום מבֶּלז לחייט מבְּרוֹדי באמצע תפילת יום הכיפורים, ומדוע התפעל מפירושו המשובש של החייט לפסוק מן המקרא?
פעם אחת, בשעת התפילה בליל יום הכיפורים, שאל רבי שלום מבֶּלז את חסידיו: "היכן הוא החייט מבּרוֹדי? אני זקוק לו!"
חיפשו את החייט בין המתפללים הרבים שהיו בבית הכנסת, והביאו אותו אל הרבי.
אמר לו רבי שלום: "אמור נא לי, מהו פירוש הפסוק 'אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ' (ירמיהו יד, ז)?"
השיב לו החייט: "וכי לא יודע הרבי? הלא פירושו – על אף שעווינו וחטאנו לך, ריבון העולמים, עם כל זאת אנו בניך."
יהודי פשוט ועם-הארץ היה החייט, ולא ידע להבחין בין המילה "עָנוּ" לבין "אָנוּ". וכך קרא את הפסוק: "אִם עָוִּינוּ – אָנוּ בָּנָיו".
התפעל מאוד הרבי מפירוש זה, והיה חוזר ומזכיר אותו, ולא הסביר את סיבת הדבר.
כמו בסיפורים חסידיים רבים אחרים, מופיע גם כאן אדם פשוט ותם, שבתמימותו מבטא קרבה יתרה אל הבורא.
גם בסיפור זה הרבי מבקש לשמוע פירוש לפסוק הנאמר בתפילת יום הכיפורים מחייט פשוט ובוּר דווקא. החייט לא הבין את הפסוק "אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ" (ירמיהו יד, ז) שמשמעו: למרות שחטאינו עונים ומעידים עלינו שחטאנו, אנו מבקשים מן הבורא שיעשה וימחל לנו.
טעותו של החייט משנה את משמעות הפסוק, והמילים ענו בנו אינן עוד הכרה בחטא, אלא הצהרת ביטחון: אנו בנים של הקדוש ברוך הוא, ובשל כך אנו בטוחים שימחל לנו.
טעותו של החייט מזכירה את נטייתם של החסידים להדגיש את הקשר הישיר והאינטימי – המשפחתי כמעט – לבורא. סיפורים רבים מעידים, שדווקא בימים הנוראים שבהם משתדלים לחוש יראת דין וחרדה, עוסקים החסידים בקשר האישי והבלתי פורמלי לבורא.
ייתכן שטעותו החיננית של החייט רומזת גם לאמירה התאולוגית שגם החטאים הם טעויות ילדותיות של בנים אהובים, ולפיכך יש למחול להם על כך.
