עצה משמים לשיחה עם הבריות
מרוב דבקותו באל התקשה הבעל שם טוב לשוחח עם בני אדם. דווקא קשריו בעולמות העליונים סייעו לו להתחבר לעולם החברתי הרגיל.
מספרים על הבעל שם טוב שמרוב דבקותו בקדוש ברוך הוא לא יכול היה לשוחח שיחה רגילה עם בני אדם, והיה מדבר דברים מוזרים.
היה לבעל שם טוב מורה מן העולמות העליונים, הנביא אחיה השילוני, שהיה מתגלה אליו ומלמד אותו סודות עליונים. נתן לו עצה, לומר בכל יום את הפרק "אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ" בתהלים (פרק קיט) ועוד כמה פרקים, ולימד אותו חכמה.
כך סייע לבעל שם טוב לדבר עם בני אדם בלי לבטל את דבקותו בקדוש ברוך הוא.
בין סיפורי הצדיקים אנחנו מוצאים סיפורים על סודות המתגלים לצדיקים ומסייעים להם להתעלות מעל עולמם של בני אדם רגילים אל עבר העולמות העליונים. הסיפור שלפנינו דומה לסיפורים האלה אך גם שונה מהם. דבקותו של הבעל שם טוב באל הייתה ידועה, ואף גרמה לו להתקשות בשיחה עם בני אדם רגילים. לכאורה, קשייו של הבעל שם טוב מעידים על מדרגה גבוהה של צדיקות, אולם לפי הסיפור מדובר במצב שצריך לתקנו, ורק בסיועו של כוח עליון הוא מצליח לשמר את קשריו בעולם התחתון.
איננו יודעים מהי החכמה שלימד אחיה השילוני את הבעל שם טוב אך העצה לקרוא תהלים לא נראית כחכמה עליונה ונשגבת משום שאמירת תהלים הייתה מנהגם של אנשים ונשים פשוטים ולא של מקובלים מתוחכמים. גם הפסוק "אשרי תמימי דרך" מלמד שאמירת התהלים באה להעמיד את הבעש"ט על ערכם של האנשים הפשוטים.
מורו של הבעל שם טוב הוא אחיה השילוני, הידוע לנו מספר מלכים כנביא שפעל בממלכתו של ירבעם. הבעל שם טוב זכה להתגלויות רבות שלו והוא מכנה אותו "מורי ורבי". בסיפור שלפנינו הוא מייעץ לבעל שם טוב לומר פרקי תהלים מסוימים באופן יומיומי כדי לא להתנתק מחברת בני אדם רגילים. הסיפור מלמד אותנו שהמעלה רוחנית עלולה לעלות במחיר של התנתקות מן החברה ומן החיים הפשוטים. רבו של הבעל שם טוב מורה לו לא לוותר על הקשר שלו לעולם בני האדם אלא לשמר אותו.
