על כנפי נשרים
חלום העלייה לארץ מתימן הוא משאת נפש עבור האח הבכור אך מעורר חששות בלב אחותו הצעירה. סיפור שמזכיר לנו לא לשכוח את פחדי הילדים
האחים סעדה ויוסף היו מבלים בילדותם שעות ארוכות לבדם בבית כאשר אימם יצאה לעבוד.
יום אחד יוסף ישב וקרא בספר במנגינה נעימה וחזר שוב ושוב על המילה "ירושלים".
כשגמר לקרוא שאלה אותו סעדה הקטנה: "יוסף, היכן היא ירושלים?"
ענה לה יוסף: "ירושלים היא בארץ ישראל".
-ואיפה היא ארץ ישראל?
-רחוק רחוק.
-ואיך נגיע אליה?
-אלוהים יעלה אותנו אליה על כנפי נשרים.
-על כנפי נשרים? שאלה סעדה,
-כן, על כנפי נשרים. כך כתוב בתורה.
הבשורה הזאת לא רק שלא שימחה את סעדה אלא הפחידה אותה עד מאוד. חשבה סעדה לעצמה: מה יקרה אם הנשר שלה יברח הרחק מהנשרים של אימה ואחיה והיא תאבד את הקשר עימם? הלא זה יהיה אסון!
סעדה נשאה תפילה חרישית ואמרה: "אנא, אלוהים, אל יברח הנשר שלי!"
יהדות תימן נחשבת לאחת התפוצות העתיקות ביותר, ויש המתארכים אותה לגלות בית ראשון. לאורך הדורות עברה בין יהודי תימן האמונה התמימה כי בבוא הגאולה הם יעלו לארץ ישראל "על כנפי נשרים", כמו שכתוב בתיאור יציאת מצרים: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" (שמות יט, ד). באמצעות הדיאלוג בין האחים אנו מתוודעים לפער שבין האמונה התמימה בפסוקי התורה וההבטחה הגלומה בהם, לבין החששות העולים ממנה.
הנשר נחשב למלך העופות, והאח חש כי ההבטחה האלוהית להגיע לארץ ישראל "על כנפי נשרים" היא הבטחה לישועה מופלאה ומגוננת. לעומת זאת, האחות הקטנה מפחדת כי הנשר 'שלה' יתרחק משאר הנשרים של בני המשפחה והקשר ביניהם ינותק.
הסיפור מבטא את הכמיהה שפיעמה בלב יהודי תימן לאורך שנות גלותם לגאולה, ופותח גם צוהר לחששות הטבעיים שיכולים להתעורר בקרב ילדים מול חלום המבוגרים לעלות לארץ ולפערים שנוצרים בין שאיפות גדולות לבין מימושן במציאות.
