על חשבונם של אחרים
הרב עובדיה מסרב לעשות מצוות על חשבונם של אחרים
במשך שנים נהג הרב עובדיה יוסף למסור שיעור במוצאי שבת בבית הכנסת היזדים בירושלים, שיעור ששודר לבתי כנסת בכל רחבי הארץ והעולם. בחודש אלול, לאחר תום השיעור, המשיך הקהל בבית הכנסת לאמירת סליחות.
באחד מימי אלול התקשר הרב עובדיה יוסף אל הפייטן משה חבושה, שהיה שליח הציבור הקבוע לאמירת הסליחות, והודיע לו שעקב גילו המבוגר אינו יכול עוד להעביר את השיעור, ובנו יחליף אותו.
"כבוד הרב," שאל הפייטן "ומה עם הסליחות? אולי נעביר את הסליחות לביתך?"
אך הרב עובדיה סירב: "מנהגנו הרי לומר את הסליחות אחר חצות הלילה, והשכנים מתלוננים שהרעש בשעה מאוחרת מפריע להם, ואיני רוצה לצער אותם."
הוסיף הפייטן לשאול: "והרי הסליחות משודרות בלוויין, ורבים ברחבי הארץ והעולם צופים בהן. יש בזה זיכוי הרבים! אולי נאמר אותן בלי רמקול ואף נגיף את החלונות?"
אך הרב עובדיה סירב נחרצות: "מצווה הנעשית על חשבונם של אחרים אינה מצווה."
טקס אמירת הסליחות בבית הכנסת היזדים במוצאי שבתות בחודש אלול, בנוכחותו של הרב עובדיה יוסף, התקיים במשך שנים רבות, ושודר לבתי כנסת בכל רחבי הארץ והעולם. החזן הקבוע, הפייטן משה חבושה, התקשה לוותר על נוכחותו של הרב עובדיה בסליחות ולכן ביקש למצוא פתרון שיאפשר זאת. אך למרות התעקשותו של הפייטן, סירב הרב עובדיה.
בימי הרחמים והסליחות מבקש הרב עובדיה יוסף להזכיר לנו שמצוות בין אדם לחברו קודמות למצוות בין אדם למקום; אמירת סליחות, תפילה או מצווה כלשהי אינה מתירה להפריע לאנשים אחרים. מצווה היא מעשה חיובי ואסור לקיים אותה באופן הפוגע באדם אחר.
