על הרצפה
מהי הכוונה הראויה בשעת התפילה? למה התכוון ר' שניאור זלמן מלאדי כשאמר שהוא מתפלל עם הרצפה והספסל? שיחה בין ר' שניאור זלמן ובנו על סמלים ורמזים הקשורים בתפילה.
פעם שאל רבי שְׁנֵיאוֹר זלמן מלָאדִי את בנו, ר' דב בֶּער: "במה אתה מתפלל?" הבין הבן כי אביו שואלו על הכוונה שאליה הוא מכוון את לבו בשעה שהוא מתפלל, והשיב: "אני מתפלל כשכוונתי אוחזת במילים 'וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה' (מתוך התפילה 'נשמת כל חי')". אז שאל ר' דב בער את אביו: "ובמה מתפלל אתה?" השיב לו ר' שניאור זלמן: "אני מתפלל עם הרצפה והספסל."
הפסוק מתוך התפילה שהזכיר בנו של רבי שְׁנֵיאוֹר זלמן מלָאדִי עוסק בכניעה של המציאות כולה לפני האל, ונראה שכך אמורים לכוון בתפילה. בשל כך מפתיעה תשובתו של האב על כוונת הרצפה והספסל.
למה התכוון ר' שניאור זלמן בתשובתו החידתית?
ייתכן שהאב רומז כי הוא אינו עוסק בהכנעה לפני האל (ההשתחוות המוזכרת בפסוק), מכיוון שהוא עצמו כבר נקי מכל תחושת גאווה ואישיות נבדלת – כמו חפץ דומם, כדוגמת הרצפה והספסל.
